מחוף לחוף - חוצה אמריקה באופניים

חלק חשוב נוסף זה להיות מוכן נפשית, חלום זה יפה אבל כמו שאומר משפט ידוע, "הזהר במשאלותיך". כשמה שרוצים באמת מתממש פתאום זה לא כל כך ורוד. ברור לי שהמסע הזה הוא גם אתגר נפשי. בהתחלה הכנסתי את כל נקודות המסלול במפות גוגל והדפסתי צילום מסך על גודל של A4 שזה לא ממש משקף את גודל המאמץ, אז הזמנתי מפה גדולה, כזאת שיש בכיתות לימוד בבית הספר, בחנויות בקניון היו מפות כאלה רק של ישראל או של העולם כולו, הייתי צריך אחת רק של ארה"ב, באיבי יש הכל, הבעיה שהמפה מסין הגיע מקופלת - לא משהו שאפשר לתלות יפה על הקיר. בסוף מצאתי ספק אנגלי ששולח את המפות ברולאפ כזה, שמאוד סיקרן את אורה מהדואר שרצתה לדעת מה יש בפנים ואמרה למיכל שהיא לא תאמין מה אנשים מזמינים בדואר. ציירתי את המסלול בפס שחור יפה והודעתי שאני כבר מוכן לתלות את זה על הקיר בסלון. אישתי שתומכת במסע, כפי שכתבתי בפוסט הראשון, עוד לא ממש מוכנה שמפה גדולה של ארה"ב תתנוסס באמצע הבית. הגענו לפשרה, חודש לפני יש אישור לתלות את המפה. בנתיים לקחתי אותה למשרד, תמונה למטה: היה צריך לקפל קצת את הקצה כדי שזה יכנס בקיר. שרון, השותף לח...

היתרון לעשות מסע כזה באמריקה עם חברה מארגנת אמריקאית זה הסדר והאירגון. ישר אחרי שנרשמתי קיבלתי מייל אישור עם חוברת  “טור קיט״ מפורטת שכוללת גם הפניה לתוכנית אימונים והמלצות. בהמלצות לאימונים כתוב שאחרי שמשלימים רכיבה של 100 מייל, שנקראת כמובן רכיבת המאה (לאמריקאים יש תמיד ססמאות לכל דבר) מומלץ לרכב בין 150 ל 200 מייל כל שבוע עד חודשיים לפני ואז להגביר. אני תרגמתי את המספרים לקילומטרים עם קצת הנחות (כמו כל ישראלי טוב) וקבעתי לעצמי יעד שבועי של 200 קילומטר בשבוע. מה שלא לקחתי בחשבון זה את החורף הגשום השנה. בשנים קודמות אני תמיד זוכר שאיך שהוא הסידור של הגשם הסתדר באמצע שבוע, כאשר סופי השבוע תמיד היו שמשיים ויפים. השנה משום מה זה התהפך, וכל סוף שבוע בשבועות האחרונים יצא גשום. אני אומנם הגברתי רכיבות ורוכב באמצע שבוע לפחות פעמיים, אבל אלה רכיבות שטח שזה פחות מרחק, בניתי בתכנון על רכיבות שישי ושבת ארוכות. התחזית הגשומה כמעט כל סוף שבוע גרמה לקבוצה לבטל הרבה רכיבות ודרשה ממני יצירתיות בנסיון לרכב כמה שיותר, כמו לדוגמה לפני שבועיים שהיתה תחזית לשישי גשום מאוד והרכיבה הקבוצתית בוטל...

כן, הבלוג הוא על מסע אופניים, אני מייד אסביר איך האופנוע קשור. אני חובב מושבע של העולם הדו גלגלי: מעבר לאופני כביש ואופני שטח, יש גם אופנוע כביש בשימוש יום יומי לעבודה, ובשנתיים האחרונות גם היה אופנוע שטח. לפעמים אני גם לוקח לעומר את ההוברבורד לסיבוב עם פרודו (גם עם 2 גלגלים). החיידק של אופנוע השטח, התחיל בהצטרפות לטיולים בחול עם קבוצה של רוכבים בלי יותר מידי נסיון ואחרי כמה טיולים, וביחוד אחרי הטיול בורונה באיטליה, החלטתי שאין שום סיבה שגם בארץ לא אוכל לצאת מדי פעם בסוף שבוע לרכיבה כזאת. ציוד כבר היה כמעט מלא מהרכישות לקראת הטיולים, אז קניתי אופנוע יד שניה שיעמוד במחסן ויחכה לסוף השבוע המיוחל. מדי כמה שבועות היה סוף שבוע כזה ואיתו, כמה רכיבות ממש כיפיות. מועדון הרכיבות של הונדה פתוח לכל מי שבבעלותו הונדה, ואחת לכמה שבועות הם מארגנים טיול. זה ממש כיף. באחד מימי שישי של סוף פברואר, כשחזרתי מהטיול, החלטתי לעשות זאת דרך שביל שאני מכיר מאחורי מושב בני עטרות מסלול שהכרתי מהתקופה שעבדתי באירפורט סיטי ורכבתי פעם בשבוע לעבודה בשביל הזה. הבעיה הייתה שלא לקחתי בחשבון את הגשמים שהיו לפני ...

יש עוד כארבעה חודשים עד תחילת המסע, צריך לכלול בתוכנית האימונים כמה ארועים של רכיבות יום אחרי יום, וכמה רכיבות ארוכות או קשות יותר, אחד האתגרים שחבר ילדות סיפר לי עליו זה "מרוץ GFNY Jerusalem ". החלטתי לבחון לעומק. לחלק של "המרוץ" באתגר הזה אני פחות מתחבר, המטרה שלי זה אימונים לקראת המסע ביוני, אבל שקראתי את המידע באתר הבנתי שיש מקום גם לרוכבים כמוני, שלפודיום לא יגיעו, ובאים להנות מחויית רכיבה מאורגנת ובטוחה. במרוץ סוגרים את הכביש במסלול, ארועים שכן ירבו בארץ. בארוע הזה יש 2 מסלולים, גראן פונדו שהוא 123 קילומטר וכ2700 טיפוס, חייב לאמר שגם כשנרשמתי וגם בכתיבת שורות אלה, עדיין קצת מפחיד. נרשמתי למסלול השני, מדיו פונדו שזה 77 קילומטר וכ 1700 טיפוס, יש לי עוד כחודש להחליט שאני מחליף ולשנות את הרישום למסלול הקשה יותר, נראה איך נתקדם באימונים. חלק נחמד נוסף הוא שמארגנים גם רכיבות אימון לקראת הארוע. לפני שבועיים הצטרפתי לרכיבת אימון של 84 קילומטר ו1800 טיפוס, מאוד גאה שהצלחתי לסיים אותה, את ההשפעה של הרכיבה על השרירים ברגליים אני מרגיש עד עכשיו. הגעתי בבוקר לנקודת...

אפשר להתקדם, יש עוד עבודה לעשות ולחזק את השרירים, אבל זה בהחלט ישים. השלב הבא זה לקבל חופש גם בעבודה, לתגובה של הבוס לא ציפיתי :)  "חכה עוד שנה ונלך ביחד", אבל אני נעול על מימוש בשנה הקרובה, אחרי שכבר החלטתי והתוכנית מגובשת בראש, דחיה של שנה נוספת זה נצח. עכשיו אני מקבל עזרה מוערכת מאוד באימונים, רכיבה שבועית למשרד הלוך חזור, מהבית של הבוס בהר אדר למשרד בהר החוצבים, דרך מבשרת ועמק הארזים. רכיבה משותפת שכוללת עליה מאתגרת במיוחד, לרחוב בילו במבשרת, שברכיבות הראשונות ירדתי מהאופניים פעמיים בעליה, פעם אחת לפני החיבור לכביש של תחתנת שאיבת המים, ופעם שניה ממש לפני השער של הרחוב. היום כבר מצליח לעלות בלי לרדת מהאופניים, אבל עושה כמה סיבובים קצרים בכניסה לתחנת שאיבת המים בשביל להוריד דופק, כל פעם סיבוב אחד פחות. המטרה : עליה רצופה בלי אף סיבוב ! זו רכיבה שבועית שמתקיימת בכל מזג אויר, כולל הבוקר של היום שהוצהר בתחזית כיום הכי קר בשנה, הערפל בשביל הליכה בכניסה להר אדר דרש תמונה.

טוב, יש יעד למימוש החלום בשנה הקרובה, אבל האם זה באמת ישים ? לקחת הפסקה של חודשיים באמצע החיים זה לא מספיק במקרה הזה, זה גם אתגר פיזי לרכב 120 קילומטר ביום בממוצע במשך 52 יום, יום אחרי יום, מרחק כולל של מעל 6000 קילומטר. 8 או 9 שעות ביום על כסא קטן של אופניים וכנראה גם אתגר מנטלי. צריך לקבל אישור חופשה מהעבודה, אבל לפני זה, כמה טסטים להוכיח לעצמי שאני יכול בדיקה ראשונה, לרכב מעל 100 קילומטר, זה לא פעם ראשונה, ברקורד יש רוכב ישראל ב2010 ו 2011 שכלל 3 ימי רכיבה ארוכים, טיולי רכיבה בחול עם קבוצת נו דרופ, אבל מאז עברו כמה שנים, וכבר הרבה זמן הרכיבה הכי ארוכה מסתכמת ב2 עליות לסלעית בשבת, מקסימום 60 ק"מ. יום כיפור התקרב, הכבישים ריקים וזאת הזדמנות מצויינת, יצאתי חדור מטרה, כביש 531 החדש עד כביש החוף, צפונה, מצטרף לקבוצת רכיבה שיצאה מתל-אביב שמושכים אותי עד חדרה. הפסקה קצרה בצד הדרך, ממשיך עד זכרון וחזרה דרך כביש 4. אחרי 90 קילומטר השרירים מתחילים לאותת, זה כבר לא הרכיבות הרגילות וזה לא מוצא חן בעיניהם. - סה"כ 117 קילומטר, כדור מגנזיום להתאוששות השרירים, טסט ראשון עבר. המט...

מסע מחוף לחוף בארצות הברית זה חלום ילדות, אני לא ממש יודע להגיד איפה ואיך זה נוצר, זה פשוט אזרח קבע ברשימת הטיולים שמתוחזקת בראש. הנסיון הראשון למימוש היה בתכנון הירח דבש עם אישתי המדהימה, שכל איזכור שלה בבלוג הזה לא ממש יכול לבטא את התודה שמגיעה לה באיפשור המסע הזה. ירח הדבש תוכנן לחודשיים בארה"ב, בשלבי התיכנון הבנתי שמרכז ארה"ב מלא בעיקר בשדות תירס ולכן התוכנית הוסבה לסיבוב פארקים של קצת יותר משלושה שבועות במערב שכלל ביקור בגראנד קניון (צ'ק מרק אחד) ועוד כמה פארקים מענינים, הסיבוב גם כיסה די הרבה מיילים בנסיעה. לאחר מכן טיסה לניו אורלינס, הספקנו לבלות שם לפני שקתרינה הרסה אותה, טיסה לאורלנדו כולל ביקור קרובי משפחה, וסיבוב קצר ברכב עד בוסטון וחזרה. - החלום נקבר די עמוק. קפיצה קדימה כמה שנים ובשיחת מטבחון בעבודה שמעתי על בחור שנסע מאופניים לאורך ארה"ב וכתב על זה בלוג עוד לפני שקראו לזה בכלל בלוג, זה היה כנראה יותר בכיוון של עדכון מיילים כי מעולם לא מצאתי את הבלוג הזה, מצאתי כמה אחרים. זה העלה גם זיכרון מהטיול המשפחתי הגדול לטונגה שההורים לקחו את ארבעת האחים ל...