להוכיח שאני יכול

טוב, יש יעד למימוש החלום בשנה הקרובה, אבל האם זה באמת ישים ?
לקחת הפסקה של חודשיים באמצע החיים זה לא מספיק במקרה הזה, זה גם אתגר פיזי לרכב 120 קילומטר ביום בממוצע במשך 52 יום, יום אחרי יום, מרחק כולל של מעל 6000 קילומטר. 8 או 9 שעות ביום על כסא קטן של אופניים
וכנראה גם אתגר מנטלי.
צריך לקבל אישור חופשה מהעבודה, אבל לפני זה, כמה טסטים להוכיח לעצמי שאני יכול

בדיקה ראשונה, לרכב מעל 100 קילומטר, זה לא פעם ראשונה, ברקורד יש רוכב ישראל ב2010 ו 2011 שכלל 3 ימי רכיבה ארוכים, טיולי רכיבה בחול עם קבוצת נו דרופ, אבל מאז עברו כמה שנים, וכבר הרבה זמן הרכיבה הכי ארוכה מסתכמת ב2 עליות לסלעית בשבת, מקסימום 60 ק"מ.
יום כיפור התקרב, הכבישים ריקים וזאת הזדמנות מצויינת, יצאתי חדור מטרה, כביש 531 החדש עד כביש החוף, צפונה, מצטרף לקבוצת רכיבה שיצאה מתל-אביב שמושכים אותי עד חדרה. הפסקה קצרה בצד הדרך, ממשיך עד זכרון וחזרה דרך כביש 4. אחרי 90 קילומטר השרירים מתחילים לאותת, זה כבר לא הרכיבות הרגילות וזה לא מוצא חן בעיניהם.
- סה"כ 117 קילומטר, כדור מגנזיום להתאוששות השרירים, טסט ראשון עבר.

המטרה הבאה, חודש אחרי, מסע בית השנטי, זה כבר מסע של 180 קילומטר, מבית בשנטי בדרום תל אביב, עד בית השנטי ליד שדה בוקר.
המסע בהשתתפות מעל 1000 רוכבים מאורגן בצורה מצוינת, כבר כמה שנים, אני הצטרפתי בפעם הראשונה.
היה תהליך הסקת מסקנות מרכיבת כיפור, התכוננתי וקניתי משקה איזוטוני, זכרתי לקחת כדור מגנזיום לפני הרכיבה.
ואכן עד ההפסקה השניה בבארי שהייתה אחרי 90 קילומטר הייתי "בצ'יל" כמו שעומר אומר, וגם עברתי את ה100 ואת ה120 ללא בעיות מיוחדות.
בקילומטר ה140, נגמר, השרירים שוב התחילו איתותי מחאה שלאט לאט התגברו לצעקות שבר ממש. איך שהוא הצלחתי להתגלגל עד להפסקה בקילומטר ה157.
המזל היה שפגשתי את עוזי, חבר מהעבודה שגם רכב את המסע, וסידר לי אספקת חומרים - לא לדאוג אמאל'ה, הכוונה פה לאבקת מגנזיום וג'ל אנרגיה.
בהפסקה הזאת היה גם מלאי של משקה איזוטוני ומלפפונים עם מלחיות, שזה לא בדיוק כדורי מלח, אבל מספיק קרוב.
ממשיכים את הרכיבה, השרירים עדיין מתלוננים, אבל לאט לאט נרגעים, בטיפוס האחרון לצומת חלוקים המלח והמגנזיום כבר משפיעים ותמונת הניצחון שהגעתי לנקודת הסיום מושלמת, טסט שני עבר - אפשר להמשיך