מחוף לחוף - חוצה אמריקה באופניים

חלק חשוב נוסף זה להיות מוכן נפשית, חלום זה יפה אבל כמו שאומר משפט ידוע, "הזהר במשאלותיך". כשמה שרוצים באמת מתממש פתאום זה לא כל כך ורוד. ברור לי שהמסע הזה הוא גם אתגר נפשי. בהתחלה הכנסתי את כל נקודות המסלול במפות גוגל והדפסתי צילום מסך על גודל של A4 שזה לא ממש משקף את גודל המאמץ, אז הזמנתי מפה גדולה, כזאת שיש בכיתות לימוד בבית הספר, בחנויות בקניון היו מפות כאלה רק של ישראל או של העולם כולו, הייתי צריך אחת רק של ארה"ב, באיבי יש הכל, הבעיה שהמפה מסין הגיע מקופלת - לא משהו שאפשר לתלות יפה על הקיר. בסוף מצאתי ספק אנגלי ששולח את המפות ברולאפ כזה, שמאוד סיקרן את אורה מהדואר שרצתה לדעת מה יש בפנים ואמרה למיכל שהיא לא תאמין מה אנשים מזמינים בדואר. ציירתי את המסלול בפס שחור יפה והודעתי שאני כבר מוכן לתלות את זה על הקיר בסלון. אישתי שתומכת במסע, כפי שכתבתי בפוסט הראשון, עוד לא ממש מוכנה שמפה גדולה של ארה"ב תתנוסס באמצע הבית. הגענו לפשרה, חודש לפני יש אישור לתלות את המפה. בנתיים לקחתי אותה למשרד, תמונה למטה: היה צריך לקפל קצת את הקצה כדי שזה יכנס בקיר. שרון, השותף לח

היתרון לעשות מסע כזה באמריקה עם חברה מארגנת אמריקאית זה הסדר והאירגון. ישר אחרי שנרשמתי קיבלתי מייל אישור עם חוברת  “טור קיט״ מפורטת שכוללת גם הפניה לתוכנית אימונים והמלצות. בהמלצות לאימונים כתוב שאחרי שמשלימים רכיבה של 100 מייל, שנקראת כמובן רכיבת המאה (לאמריקאים יש תמיד ססמאות לכל דבר) מומלץ לרכב בין 150 ל 200 מייל כל שבוע עד חודשיים לפני ואז להגביר. אני תרגמתי את המספרים לקילומטרים עם קצת הנחות (כמו כל ישראלי טוב) וקבעתי לעצמי יעד שבועי של 200 קילומטר בשבוע. מה שלא לקחתי בחשבון זה את החורף הגשום השנה. בשנים קודמות אני תמיד זוכר שאיך שהוא הסידור של הגשם הסתדר באמצע שבוע, כאשר סופי השבוע תמיד היו שמשיים ויפים. השנה משום מה זה התהפך, וכל סוף שבוע בשבועות האחרונים יצא גשום. אני אומנם הגברתי רכיבות ורוכב באמצע שבוע לפחות פעמיים, אבל אלה רכיבות שטח שזה פחות מרחק, בניתי בתכנון על רכיבות שישי ושבת ארוכות. התחזית הגשומה כמעט כל סוף שבוע גרמה לקבוצה לבטל הרבה רכיבות ודרשה ממני יצירתיות בנסיון לרכב כמה שיותר, כמו לדוגמה לפני שבועיים שהיתה תחזית לשישי גשום מאוד והרכיבה הקבוצתית בוטלה, ק

כן, הבלוג הוא על מסע אופניים, אני מייד אסביר איך האופנוע קשור. אני חובב מושבע של העולם הדו גלגלי: מעבר לאופני כביש ואופני שטח, יש גם אופנוע כביש בשימוש יום יומי לעבודה, ובשנתיים האחרונות גם היה אופנוע שטח. לפעמים אני גם לוקח לעומר את ההוברבורד לסיבוב עם פרודו (גם עם 2 גלגלים). החיידק של אופנוע השטח, התחיל בהצטרפות לטיולים בחול עם קבוצה של רוכבים בלי יותר מידי נסיון ואחרי כמה טיולים, וביחוד אחרי הטיול בורונה באיטליה, החלטתי שאין שום סיבה שגם בארץ לא אוכל לצאת מדי פעם בסוף שבוע לרכיבה כזאת. ציוד כבר היה כמעט מלא מהרכישות לקראת הטיולים, אז קניתי אופנוע יד שניה שיעמוד במחסן ויחכה לסוף השבוע המיוחל. מדי כמה שבועות היה סוף שבוע כזה ואיתו, כמה רכיבות ממש כיפיות. מועדון הרכיבות של הונדה פתוח לכל מי שבבעלותו הונדה, ואחת לכמה שבועות הם מארגנים טיול. זה ממש כיף. באחד מימי שישי של סוף פברואר, כשחזרתי מהטיול, החלטתי לעשות זאת דרך שביל שאני מכיר מאחורי מושב בני עטרות מסלול שהכרתי מהתקופה שעבדתי באירפורט סיטי ורכבתי פעם בשבוע לעבודה בשביל הזה. הבעיה הייתה שלא לקחתי בחשבון את הגשמים שהיו לפני

יש עוד כארבעה חודשים עד תחילת המסע, צריך לכלול בתוכנית האימונים כמה ארועים של רכיבות יום אחרי יום, וכמה רכיבות ארוכות או קשות יותר, אחד האתגרים שחבר ילדות סיפר לי עליו זה "מרוץ GFNY Jerusalem ". החלטתי לבחון לעומק. לחלק של "המרוץ" באתגר הזה אני פחות מתחבר, המטרה שלי זה אימונים לקראת המסע ביוני, אבל שקראתי את המידע באתר הבנתי שיש מקום גם לרוכבים כמוני, שלפודיום לא יגיעו, ובאים להנות מחויית רכיבה מאורגנת ובטוחה. במרוץ סוגרים את הכביש במסלול, ארועים שכן ירבו בארץ. בארוע הזה יש 2 מסלולים, גראן פונדו שהוא 123 קילומטר וכ2700 טיפוס, חייב לאמר שגם כשנרשמתי וגם בכתיבת שורות אלה, עדיין קצת מפחיד. נרשמתי למסלול השני, מדיו פונדו שזה 77 קילומטר וכ 1700 טיפוס, יש לי עוד כחודש להחליט שאני מחליף ולשנות את הרישום למסלול הקשה יותר, נראה איך נתקדם באימונים. חלק נחמד נוסף הוא שמארגנים גם רכיבות אימון לקראת הארוע. לפני שבועיים הצטרפתי לרכיבת אימון של 84 קילומטר ו1800 טיפוס, מאוד גאה שהצלחתי לסיים אותה, את ההשפעה של הרכיבה על השרירים ברגליים אני מרגיש עד עכשיו. הגעתי בבוקר לנקודת