מחוף לחוף - חוצה אמריקה באופניים

זהו, קיבלתי רשמית את ההודעה שהשנה לא יהיה מסע חוצה אמריקה. גם האופציה של המסלול הצפוני המאוחר יותר התבטלה ושוב קיבלתי את האופציה להעביר הרשמה למסלול באוגוסט מצפון לדרום, לדחות לשנה הבאה או לקבל את המקדמה חזרה. מצפון ארה"ב לדרום לא נחשב מסע מחוף לחוף ולכן, לא יקדם אותי במימוש החלום. אין ברירה, צריך לדחות. אפשר להוריד עצימות באימונים, זה כבר די קרה רק שלא ממש הפנמתי. המפה במשרד קיבלה "עדכון" צריך לבטל את הבקשה לחל"ת, את ביטוח הנסיעות, את כרטיס הטיסה. הטיסה שלי היא ב4/6 ובאתר של אלעל מופיע שכל הטיסות עד ה30/5 מבוטלות. אם אני מבטל עכשיו את הטיסה שלי, זה לפי תנאי הביטול הרגילים ולכן מחכה קצת, עוד כמה ימים, מושך את האשליה שיש כרטיס טיסה למסע של חודשיים ביד. 

בשבועיים האחרונים התאמנתי כמעט כל יום, חוץ מיום מנוחה בשבת שעברה, כל יום אימון על הטריינר בזום עם הקבוצה, כולל יום העצמאות. תרגול על יבש של מה שמצפה במסע, בהיקף נמוך יותר. אמנם שעה יומית על הטריינר זה הרבה פחות, אבל אחרי שבועיים אני מרגיש את ההשפעה המצטברת על השרירים. מצב הקורונה בארץ השתפר מאוד ואם ההקלות שהתחילו אחרי יום העצמאות, יש גם אישור לחזור לפעילות ספורטיבית במרחק יותר גדול מ100 מטר. הקבוצה של "נו דרופ" מאורגנת להפליא, לפי הנחיות משרד הבריאות חולקה הקבוצה לקפסולות של עד 10 רוכבים, ובסוף שבוע יצאה לרכיבות. הצטרפתי לקבוצה בשישי בבוקר, מפגש בלטרון, כל קפסולה במיקום אחר בחניות השונות במתחם, יוצאים במרווח של 5 דקות בשביל לא להיפגש בדרך. המשולש של לטרון היה מלא גם רוכבים מקבוצות אחרות שחגגו את הסרת המגבלות, את כולם מאפיין חיוך גדול מרוח על הפרצוף. בסוף העליה לנוה שלום, קשה לראות את החיוך, זה חיוך פנימי  בשבת יצאתי עם מנקס לסיבוב הרגיל, יוצאים מהבית ברכיבה, כביש 551 ואז 444 עד צור יצחק, עליה פעמיים לסלעית. למרות שמנקס לא עלה על האופניים חודש וחצי, הסכים בשבילי ל