מחוף לחוף - חוצה אמריקה באופניים

אפשר להתקדם, יש עוד עבודה לעשות ולחזק את השרירים, אבל זה בהחלט ישים. השלב הבא זה לקבל חופש גם בעבודה, לתגובה של הבוס לא ציפיתי :)  "חכה עוד שנה ונלך ביחד", אבל אני נעול על מימוש בשנה הקרובה, אחרי שכבר החלטתי והתוכנית מגובשת בראש, דחיה של שנה נוספת זה נצח. עכשיו אני מקבל עזרה מוערכת מאוד באימונים, רכיבה שבועית למשרד הלוך חזור, מהבית של הבוס בהר אדר למשרד בהר החוצבים, דרך מבשרת ועמק הארזים. רכיבה משותפת שכוללת עליה מאתגרת במיוחד, לרחוב בילו במבשרת, שברכיבות הראשונות ירדתי מהאופניים פעמיים בעליה, פעם אחת לפני החיבור לכביש של תחתנת שאיבת המים, ופעם שניה ממש לפני השער של הרחוב. היום כבר מצליח לעלות בלי לרדת מהאופניים, אבל עושה כמה סיבובים קצרים בכניסה לתחנת שאיבת המים בשביל להוריד דופק, כל פעם סיבוב אחד פחות. המטרה : עליה רצופה בלי אף סיבוב ! זו רכיבה שבועית שמתקיימת בכל מזג אויר, כולל הבוקר של היום שהוצהר בתחזית כיום הכי קר בשנה, הערפל בשביל הליכה בכניסה להר אדר דרש תמונה.

טוב, יש יעד למימוש החלום בשנה הקרובה, אבל האם זה באמת ישים ? לקחת הפסקה של חודשיים באמצע החיים זה לא מספיק במקרה הזה, זה גם אתגר פיזי לרכב 120 קילומטר ביום בממוצע במשך 52 יום, יום אחרי יום, מרחק כולל של מעל 6000 קילומטר. 8 או 9 שעות ביום על כסא קטן של אופניים וכנראה גם אתגר מנטלי. צריך לקבל אישור חופשה מהעבודה, אבל לפני זה, כמה טסטים להוכיח לעצמי שאני יכול בדיקה ראשונה, לרכב מעל 100 קילומטר, זה לא פעם ראשונה, ברקורד יש רוכב ישראל ב2010 ו 2011 שכלל 3 ימי רכיבה ארוכים, טיולי רכיבה בחול עם קבוצת נו דרופ, אבל מאז עברו כמה שנים, וכבר הרבה זמן הרכיבה הכי ארוכה מסתכמת ב2 עליות לסלעית בשבת, מקסימום 60 ק"מ. יום כיפור התקרב, הכבישים ריקים וזאת הזדמנות מצויינת, יצאתי חדור מטרה, כביש 531 החדש עד כביש החוף, צפונה, מצטרף לקבוצת רכיבה שיצאה מתל-אביב שמושכים אותי עד חדרה. הפסקה קצרה בצד הדרך, ממשיך עד זכרון וחזרה דרך כביש 4. אחרי 90 קילומטר השרירים מתחילים לאותת, זה כבר לא הרכיבות הרגילות וזה לא מוצא חן בעיניהם. - סה"כ 117 קילומטר, כדור מגנזיום להתאוששות השרירים, טסט ראשון עבר. המט

מסע מחוף לחוף בארצות הברית זה חלום ילדות, אני לא ממש יודע להגיד איפה ואיך זה נוצר, זה פשוט אזרח קבע ברשימת הטיולים שמתוחזקת בראש. הנסיון הראשון למימוש היה בתכנון הירח דבש עם אישתי המדהימה, שכל איזכור שלה בבלוג הזה לא ממש יכול לבטא את התודה שמגיעה לה באיפשור המסע הזה. ירח הדבש תוכנן לחודשיים בארה"ב, בשלבי התיכנון הבנתי שמרכז ארה"ב מלא בעיקר בשדות תירס ולכן התוכנית הוסבה לסיבוב פארקים של קצת יותר משלושה שבועות במערב שכלל ביקור בגראנד קניון (צ'ק מרק אחד) ועוד כמה פארקים מענינים, הסיבוב גם כיסה די הרבה מיילים בנסיעה. לאחר מכן טיסה לניו אורלינס, הספקנו לבלות שם לפני שקתרינה הרסה אותה, טיסה לאורלנדו כולל ביקור קרובי משפחה, וסיבוב קצר ברכב עד בוסטון וחזרה. - החלום נקבר די עמוק. קפיצה קדימה כמה שנים ובשיחת מטבחון בעבודה שמעתי על בחור שנסע מאופניים לאורך ארה"ב וכתב על זה בלוג עוד לפני שקראו לזה בכלל בלוג, זה היה כנראה יותר בכיוון של עדכון מיילים כי מעולם לא מצאתי את הבלוג הזה, מצאתי כמה אחרים. זה העלה גם זיכרון מהטיול המשפחתי הגדול לטונגה שההורים לקחו את ארבעת האחים ל