החלום ממשיך להתגלגל

שוב כמעט שנה מהפוסט הקודם, בחודשים האחרונים התחלתי לכתוב כמה טיוטות של פוסטים על המשך האימונים, לפעמים בהיקף קצת יותר נמוך, התחלתי גם לרוץ, שזה אימון קצר יותר מאימון רכיבה, אפילו אתגרתי את עצמי בריצת 10 במרתון של תל אביב שנפל על יום גשום - פירוט באחד הפוסטים הבאים.

בקיצור ההתרגשות לקראת המסע חוזרת לדגדג בזהירות, מבחינת הקורונה יש די בטחון שזהו שהשנה זה כבר לא ידחה יותר, בכל העולם מתרגלים לחיות עם המגיפה, יש עדיין מגבלות פה ושם אבל ממש לא ברמת החומרה של לפני שנתיים. 

ואז לפני כשלושה שבועות פתחתי את אפליקציית הפייסבוק לחפש משהו, אני כבר ממש לא זוכר מה זה היה, אני לא פותח את האפליקציה הרבה, אז זה די מפליא שקלטתי את הפוסט הזה באיחור אלגנטי של יומיים.

בכל אופן, הוא מת ! 

הייתי בשוק טוטאלי

דאגלאס טורסטון, בציטוט מהמודעה: המייסד, המנהל והרוח החיה מאחוריה ״אמריקה ביי ביסיקל״, החברה שמארגנת את המסע שהייתי אמור לצאת אליו השנה. קראתי את ההודעה הזו כל כך הרבה פעמים.

הניסוח במודעה מטעה קצת, או יותר נכון להגיד שלא באמת רציתי להבין אותה במלואה, אולי התאבלתי. למרות שלא הכרתי את הבחור מעבר לכמה אימיילים בודדים ואולי שיחת טלפון לפני איזה שנתיים, סביב הדחיה בפעם הראשונה והשניה, חשתי מועקה גדולה. חלום חיי מתנפץ.

נוסח המודעה באתר

כתבו במודעה שהם מבקשים את סבלנות הלקוחות ולא יוציאו השנה את התוכנית המלאה של הטיולים, ו שנתראה ב2023.

בהתחלה עוד הייתה איזה תקווה שאולי הכוונה זה שלא כל המסלולים יצאו אל הפועל אבל דווקא שלי כן (תמים, אני יודע), לקח עוד איזה יומיים/שלושה עד שגם עדכנו באתר את ההודעה הזאת באותו ניסוח. 

עד היום למעשה לא קיבלתי מייל רשמי על הביטול של המסע שלי, לקראת סוף החודש אמור להגיע מועד התשלום. תארתי לעצמי גם שזה שוק עבור המשפחה שלו ולא רציתי לנדנד ולשלוח מיילים ישר, אחרי כשבוע שלחתי מייל שהצטערתי לשמוע ורוצה לוודא שאכן המסע לא יצא השנה. לא קיבלתי התייחסות.

אני עדיין מקווה שהחברה לא תמות יחד עם דאגלאס, גם מאינטרסט אישי שאשמח לקבל בחזרה את המקדמה ששילמתי וגם כי זה מפעל שעוזר להרבה אנשים לממש את החלום שלהם.

מדי כמה ערבים שאני יושב בבית מול הטלויזיה זה עדיין מכה בי, איך הוא מת דווקא עכשיו. למעשה הבנתי משיחות עם כמה אנשים מחברות אחרות שמוציאות כאלה טיולים, שהוא כנראה מת כבר בדצמבר או תחילת ינואר, ולקח זמן עד שאח שלו החליט לפרסם את הידיעה. אני עדין לא יודע ממה הוא מת, קשור או לא קשור לקורונה, נראה לי שהוא יותר מבוגר ממני אבל לא בגיל פנסיה עדיין.

טוב, אבל לא מוותרים על חלום רק בגלל מהמורה (יותר כמו גבעה או הר) בדרך. התחלתי ישר לחפש אופציות חלופיות. דני מהקבוצת אופניים של נו דרופ סיפר לי על חברה אחרת ״אדוונצר סייקל״ , נרשמתי שם וחקרתי את האתר, יש שם כל מיני מסלולים, לא בדיוק אותו דבר אבל יכולים להוות תחליף, נרשמתי ברשימת המתנה.  חיפשתי מילות מפתח ומצאתי עוד חברה שמוציאה השנה אפילו 2 טיולים, אחד ביוני בתאריכים קרובים לתכנון המקורי ואחד באוגוסט, שלחתי להם מייל.

ניסיתי לחפש בעוד ערוצים, אחרי כמה ימים ענה לי ג’ו מטרק טראוול שיש עדיין מקום אחד פנוי ביוני השנה ושאם אני רוצה פרטים הוא חוזר ביום שלישי למשרד.

המסלול של טרק קצת יותר קצר, 47 יום במקום 52 כולל ימי מנוחה. ממוצע רכיבה ביום קצת יותר גבוה, 146 במקום 120 ליום רכיבה. הוא צפוני יותר, מתחיל מפורטלנד, אורגון ולא סן פרנסיסקו. אבל בעיקר יותר יקר, כמעט פי שניים. זה כולל רמת שירות אחרת, הם מספקים את האופניים (שכירות) כך שלא צריך להטיס את שלי מהארץ, שאלתי כמובן אם אפשר לבוא אם אופניים שלי, התשובה הייתה כן, אבל אין הנחה על זה, אז מה הרעיון. רוכבים בקבוצה מגובשת , מתחלקים לשתי רמות, מלונות ברמה יותר גבוה. בהתחלה די פסלתי את זה, אבל זה נראה האפשרות היחידה שעדיין אפשר לממש את החלום השנה, ולחלום אין באמת תג מחיר (האומנם ?)

במשך כל הסוף שבוע התלבטתי והתנדנדנתי בהחלטה, פה אני חייב לציין שוב את התמיכה שאני מקבל מאישתי האהובה שגם מוותרת עלי למשך תקופה של חודשיים וגם תומכת. ביום שלישי התקשרתי לג'ו ותחקרתי אותו, לפני החלטה סופית שאני הולך על זה, עשיתי חיפוש נוסף שהעלה פתאום עוד אופציות של כל מיני חברות שמוציאות כאלה טיולים:

- חברה אחת שעושה מסלול מלוס אנגלס, מאמצע המדינה, הרשמה פתוחה ל2023

- עוד שתי חברות עם מסלול דרומי, שמתחילים לדווש במרץ. הדרום חם מוקדם יותר בשנה, זה כמובן כבר מאוחר מידי, צריך להתארגן ולטוס תוך כמה ימים.

- וחברה אחת עם מסלול של 65 יום (זה כבר ממש הרבה זמן) שהלינה היא בקמפינג.

כבר אחרי הצהריים קיבלתי מייל מבחורה בשם פאולה שכתבה שהשנה הם מלאים, אבל אולי יש ביטול שיאושר סופית ביומיים הקרובים, אם אני מעוניין היא תחזור אלי במקרה כזה, כמובן שעניתי שאני מעוניין ושלחתי את הטלפון. בערב התקשר אלי בחור בשם גרג שאמר שהוא מאמריקה סייקל, בהתחלה חשבתי שהוא מהחברה של דאגלאס, כי באותו בוקר שלחתי להם את המייל שאלה להבהרה, וישר אמרתי לו שהצטערתי לשמוע את החדשות הרעות, אבל אז הבנתי שהוא לא משם וחשבתי שהוא מהחברה של פאולה. כל השמות של החברות האלה דומים, סייקל אמריקה, אמריקה סייקל, קרוס אמריקה …

גרג זה הבחור של החברה עם הקמפינג והמסלול של 65 יום, סיפר לי השתתף פעם במסע ואחרי זה הפך לנהל את ההתארגנות הזאת. שהוא לא חושב שיש מקום, אבל הוא צריך לוודא ולעבור על כל רשימותיו, הקבוצה שיוצאת היא די גדולה, סדר גודל של 50 איש, כששאלתי על שנה הבאה אמר שלא בטוח שיהיה כי הוא יוצא לפנסיה וזה פעם אחרונה שהוא מארגן את זה (הוא מארגן את זה כבר 20 ומשהוא שנה), הוא מקווה שיהיה מישהו שימשיך את דרכו אבל זה לא בטוח בכלל. הוא גם סיפר לי על פיטר, אח של של דאגלאס. שמבין בביזנס הזה, אבל אולי יש בעיות משפטיות שמונעות מהחברה להמשיך להתקדם.

למחרת היום גרג שלח לי מייל שהוא מצטער אבל אחרי בדיקה מחודשת הכל מלא, שוב עלתה לי המחשבה ״איך דאגלאס מת!״

אז נשארנו עם האופציה היקרה, התקשרתי לג'ו ונרשמתי, החיוב בטרק זה דרך הכרטיס אשראי, רציתי לוודא שהחיוב יהיה מחשבון דולרי, אני שומר את התקציב לטיול בדולרים עוד מלפני הקורונה, אז אמרתי לו שאשלח לו למחרת אישור לחייב את הכרטיס, זאת הייתה שיחה של איזה 40 דקות עם כל פרטי ההרשמה.

למחרת ביום חמישי יצאתי למחנה אימונים במצפה רמון עם נו דרופ, בערב שלחתי לו אישור, וכבר סיפרתי לכולם במחנה שאני נוסע השנה. שעתיים אחרי בודק את הטלפון וחשכו עיני, לא שוק ברמה של קריאת הפוסט על המוות של דאגלאס, אבל עוד דרמה קטנה. המחיר שגם ככה היה גבוה ומתח את גבולות המוכנות לשלם על חלום, ״התנפח״ בעוד חמשת אלפים דולר!  מייד ניסיתי להתקשר אל ג’ו, אבל הוא פתאום לא ענה. מסתבר שבטרק טראוול הם לא מצמדים אנשים לחדרים וכשדיברנו הוא דיבר על חדר ליחיד וההפרש זה התוספת של 5 אלף דולר.

ביטלתי כמובן את ההרשמה, גם למימוש חלום יש מגבלת מחיר. והתקדמתי לשלב האבל האחרון של האבל - השלמה.

ואז כמו משום מקום בתפנית מפתיעה של העלילה, פאולה חזרה! והודיעה שיש להם ביטול ל2022, ככה שאני יכול להצטרף כבר במאי השנה, חודש יותר מוקדם מהתכנון המקורי, 49 יום כולל ימי מנוחה. איזה אושר.

הפוסט הזה כבר יצא הרבה יותר ארוך מהתכנון, את הפרטים על המסלול עם פאולה באחד הפוסטים הבאים

מה שחשוב זה שהחלום ממשיך להתגלגל, והשנה להתממש. התרגשות!