מחוף לחוף - חוצה אמריקה באופניים

תמיר מכין סרטון על המסע, אתמול בערב הוא שאל אם למישהו יש תמונה שלנו רוכבים בגשם מהיום הראשון, בגלל שלא היה לנו, הבוקר השמיים התקדרו. אחרי ארוחת הבוקר ביר והחבר׳ה זרזו אותנו להתארגן מהר כי הגשם מתקרב. לבשתי שוב את כל השכבות, תמונה קבוצתית ויצאנו לדרך, 76 קילומטר ירידה מ4300 ל2700. לפי התוכנית זה הירידה הארוכה בעולם. המנהרה אתמול חסכה לנו איזה 400 מטר מהפס של 5200, ואתמול ירדנו 500 מטר, היום עוד 1600 ומחר יש עוד ירידה עד הגבול. הגשם אכן ירד, אחר כך הפסיק, הכביש היה יבש, אבל עדיין מאוד קר (נשארתי עם כל השכבות) כשהגענו לסביבות 3500 הנוף התחיל להיצבע בירוק, ככל שירדנו יותר ויותר עצים, ירוק בעיניים מאוד עוזר גם לנשמה, מעודד את מצב הרוח למרות הקור והגשם. העננים חזרו ואיתם הגשם ככל שהמשכנו לרדת, באחת ההפסקות החלפתי את מעיל הגשם הצהוב הדק במעיל שקנינו ביום מנוחה בשיגאצ׳ה, החלטה שהתבררה כנכונה ביותר. שוב הגשם הפסיק והגענו למפל בצד הדרך, הפסקת תה אחרונה, תיירים סינים שמתלהבים מאיתנו אפילו יותר מהמפל. אחרי המפל המשכנו לרדת, ירדנו כבר מתחת ל3000 ואז עליה קטנה בכביש, מדהים איך ההרגשה שלי השתנתה, עלי...

אחת הרכיבות הטובות והימים הכיפים במסע. קמנו לבוקר קר, היה קשה לצאת מהאוהל, שינה בגובה 4650, גם אחרי שבועיים בגובה אני עדיין לא מאוקלם, עד שהעוזר של ביר דופק על האוהל ״ברקפסט איז רדי״. אחרי ארוחת בוקר התארגנות ויציאה לדרך, הרי ההימלאיה משמאלנו, מדי פעם עוצרים לצלם ולהפסקת פיפי. רגע של חוסר צומת לב ועוד התרסקות בפלאטון, תמיר ויואל הפעם בדקו את איכות האספלט, נזק קל למזלנו. אחרי כמה קילומטרים מגיעים לאגם, כל הזמן במגמת עליה קלה, אבל עם רוח גב הרכיבה זורמת, בסוף האגם שיפוע העליה מתחזק, הפסקת צהריים ב55 קילומטר בנקודת תצפית על האגם ורכב נייד שמכין קפה, חגיגה בשבילנו , הקפה זה ארוע נדיר פה בטיבט, הם שותים רק תה, לפעמים במלונות יש קפה אמריקאי בארוחת בוקר, את כמות הפעמים שמצאתי קפוצ׳ינו נורמלי פה אפשר לספור על יד אחת. אחרי הפסקת צהריים ממשיכים את מגמת העליה בתוואי של ואדי, עד לפס בגובה 4900, משם ירידה עד שרואים לפנינו את המנהרה. המנהרה חוסכת לנו 2 פסים, אחד בגובה 5000 והשני בגובה 5200, בתוכנית הרכיבה זה היה אמור להיות יום קשוח ביותר לעבור את 2 הפסים האלה. בשביל להגיע לכניסה למנהרה יש טיפוסון קט...

המסלול היום היה אמור להיות מישורי, יומיים של קמפינג לפנינו , סה״כ 180 קילומטר, 90 בכל יום, המזג בבוקר נראה מעודד, יום בהיר, אבל עדיין קר, התלבשתי בשתי שכבות, חזרנו לכביש 318, מה שנקרא פרינדשיפ הייוויי, בצד נראים הרי ההימלאיה במלוא הדרם, יואל אמר שחייבים לעצור לצלם. הצטלמתי עם רוקה המדריך, בעיני יהודה מצא חן ההפרש, אז הוא הצטרף. רכבנו בפלאטון יחסית מסודר והתקדמנו בקצב יפה, הפסקת תה אחרי 30 קילומטר, ואז הפסקת צהריים באמצע הדרך, 45 קילומטר, היה לנו קצת מוקדם, מחר ביקשנו שההפסקה תהיה אחרי 60. אחרי הפסקת הצהריים השתנתה מגמת הרוח להיות רוח פנים, וגם שמנו לב שאנחנו אט אט עולים בגובה, אם עד הפסקת הצהריים היה אפס אנד דאון, אחרי ההפסקה מגמת עליה מתמדת לאורך ערוץ נחל. אם לא היה רוח, הרכיבה הייתה כנראה זורמת, אבל שילוב רוח פנים עם עליה וגובה הרכיבה - יצא לנו עוד יום רכיבה מתיש. מנוחת הצהריים בהפסקת צהריים יואל יצא למסע מחקר ומצא בית ספר מקומי, הפריע להם לטקס מול הדגל הסיני

שינה בגובה 5000 עברה בשלום, החלוקה לחדרים הייתה שונה בגסט האוס ואני ישנתי יחד עם רוקה וסוזן, בחדר היה מכשיר חמצן שעשה קצת רעש מעל למיטה של רוקה המסכן, אבל זה עזר מאוד לישון. חוץ מהתעוררות אחת באמצע הלילה שאחריה לקח לי חצי שעה להירדם מחדש ישנתי די עמוק, התעוררתי מהשעון ב6:30 במטרה ללכת לראות את ההר בזריחה (הזריחה הרשמית ב7:17), ממש לא היה לי חשק לצאת מהמיטה, אחרי כמה דקות נזכרתי במשפט של תמיר שאומר שכנראה לא נחזור לפה בחיים אז כדאי ללכת לראות. המשפט שכנע אותי להתלבש בכל השכבות שהבאתי, ההר היה מאוד נחמד אלינו, חשוף במלוא הדרו, עוד לפני הזריחה ראו אותו יפה, בסוף הכביש יש רחבה כזאת שאתמול בערב הייתה מפוצצת סינים שהגיעו באוטובוסים הירוקים של השמורה, עכשיו הייתה ריקה, פגשתי את יואל בדרך, נעצר ברגע שהיה אפשר לצלם ללא עמודי חשמל, גררתי אותו איתי לרחבה לצילומים. אחרי הרבה צילומים חזרנו לארוחת בוקר והתארגנו ליציאה, עוד בתדרוך לפני העליה לבייסקאמפ מינמאר עדכן שהתוכנית היא שנחזור מהבייס קאמפ בשאטל חזרה למלון שישנו בו לילה לפני העליה, כי משם יש לנו עוד כ55 קילומטר רכיבה בכביש של אפס אנד דאון (רולינ...

בתכנון היום טיפוס ל-EBC, אוורסט בייס קאמפ יש בייס קאמפ מתקדם בגובה 6400, אבל אליו מגיעים רק מי שמטפסים ויש אחד שהוא מנזר רונגבוק, שעד אליו תיירים יכולים להגיע, וגם זה באישור מיוחד. עוד אתמול בערב מינמאר אמר שהרכב לא יוכל ללוות אותנו, רק המשאית ואנחנו ישנים בגסט האוס אז שנארוז תיק ליום אחד עם בגדים חמים, יש שרות שאטל בין העיירה בה ישנו לבין המנזר, ויש נקודת ביקורת אחרי כ20 קילומטר - הצוות יסע בשאטל, והמשאית תלווה אותנו ומינמאר יחכה בנקודת ביקורת. מי שירגיש שלא יוכל לישון בגובה 5000 יחזור בשאטל חזרה למלון שממנו יצאנו, וזה אומר שיפספס את ההזדמנות לראות את פסגת האוורסט בזריחה. קמנו בבוקר ליום די מעונן, מה שלא היה סימן טוב לסיכויים לצפות בפיסגה, שמנו את תיקי היום במשאית ויצאנו לדרך, 42 קילומטר טיפוס בשיפועים נמוכים, קטעים מסוימים נראו בכלל ירידה ועדיין היו טיפוס בשיפוע של אחוז. לאט לאט צוברים גובה. כל שבעה קילומטר הפסקה, בדרך כפרונים קטנים כאלה של כמה בתים (באנגלית המלט), באמצע הדרך אחרי כ20 קילומטר הגענו למחסום ביקורת, מינמאר חיכה שם והעביר אותנו, אבל חדשות רעות, גם למשאית לא מאשרים לעבור....

המסלול היום היה שוב טיפוס של כ 1000 מטר לפס שבתוכנית היה כתוב שגובהו 5150, אבל רוקה המדריך אמר שהוא 5205. המלון בו ישנו היה ב-4300 אז המסלול התחיל בירידה של כ100 מטר בשביל שנצבור טיפוס, ואחרי כ10 קילומטר הגענו למעבר גבול, לא היה ברור למה יש פה מעבר גבול והתחלנו להעלות כל מיני השערות, מינמאר היה עסוק בלהציג את האישורים וזה לקח די הרבה זמן, אחרי זה הבנו שהאזור של האוורסט מוגדר כאזור תחום, וע״י המעבר הסינים שולטים כמה אנשים נכנסים. בכלל בעיירות שאנחנו עוברים יש מעט מאוד תיירים מערביים, יש הרבה תיירות פנים, סיניים, אבל מערביים מעט מאוד, וזה כנראה תוצאה של הפיקוח ההדוק. אחרי המעבר הגענו לפנייה, ולמעשה עזבנו את כביש 318 ונכנסנו לאזור השמורה של האוורסט, יש להם שם אחר פה להר. מהפנייה התחיל טיפוס למעבר הרים, 48 סרפנטינות, הטיפוס היה לי קשה מאוד, אני כנראה מתאקלם פחות טוב לגובה, יהודה ליווה אותי כמעט כל העליה, ניצן ליווה את דויד שגם לו היה קשה. טיפוס שלא נגמר, כ22 קילומטר, כל פעם שהסתכלתי למעלה, הצטערתי על המעשה כי ראיתי כמה עוד יש לטפס, את הסרפנטינות אפשר לצלם רק מלמעלה אחרי שעברנו אותם ומסתכלי...

לא רכבתי היום, קמתי בבוקר עם כאב ראש רציני, בארוחת בוקר לא הצלחתי לאכול וזה לא היה סימן טוב, יואבי שהביא איתו כנראה בית מרקחת נתן לי נורופן ונראה היה שהוא מתחיל להשפיע, אז התלבשתי לרכיבה ויצאתי, המסלול היום היה מאתגר, מעל 1000 טיפוס לפאס בגובה 5200, עוד לפני שיצאנו מהעיר הרגשתי שהגוף לא מסוגל לתת יותר מידי ועוד לפני שהתחילה העליה התנשפתי בכבדות, אמרתי לרוקה שבהפסקה הראשונה אני עולה על הרכב. הבוקר התחיל כמו אתמול, קר ושמיים מעוננים, בהמשך היום התבהר אבל עדיין היה קר מאוד בעליה, החברה עלו לאט לאט, אני ברכב המלווה, הפסקת תה ראשונה פספסנו את לואי וניצן שהמשיכו הלאה, בסוף ההפסקה רצנו עם הרכב לתפוס אותם, לא רצו תה, רק בננה, לא היה אפשר לעצור אותם. ארבע וחצי שעות טיפוס, לפס, אני הצטלמתי, למרות שעשיתי את הטיפוס ברכב, בגובה הזה רק יוצאים מהרכב מתנשפים, בלי לרכב, לחברה היה טיפוס קשוח ביותר, בחלק האחרון התחילו גם לרדת קצת ברדיודים, מזל שלא התחזק. הפסקת צהריים ואז מתחילים לרדת, כ50 קילומטר, למרות שזה ירידה היה לחברה קצת רוח פנים והם היו מותשים מהעליה, אז גם הרכיבה בירידה הייתה לא קלה. הגענו למלון ...