טיפוס קשוח

לא רכבתי היום, קמתי בבוקר עם כאב ראש רציני, בארוחת בוקר לא הצלחתי לאכול וזה לא היה סימן טוב, יואבי שהביא איתו כנראה בית מרקחת נתן לי נורופן ונראה היה שהוא מתחיל להשפיע, אז התלבשתי לרכיבה ויצאתי, המסלול היום היה מאתגר, מעל 1000 טיפוס לפאס בגובה 5200, עוד לפני שיצאנו מהעיר הרגשתי שהגוף לא מסוגל לתת יותר מידי ועוד לפני שהתחילה העליה התנשפתי בכבדות, אמרתי לרוקה שבהפסקה הראשונה אני עולה על הרכב.

הבוקר התחיל כמו אתמול, קר ושמיים מעוננים, בהמשך היום התבהר אבל עדיין היה קר מאוד בעליה, החברה עלו לאט לאט, אני ברכב המלווה, הפסקת תה ראשונה פספסנו את לואי וניצן שהמשיכו הלאה, בסוף ההפסקה רצנו עם הרכב לתפוס אותם, לא רצו תה, רק בננה, לא היה אפשר לעצור אותם.

ארבע וחצי שעות טיפוס, לפס, אני הצטלמתי, למרות שעשיתי את הטיפוס ברכב, בגובה הזה רק יוצאים מהרכב מתנשפים, בלי לרכב, לחברה היה טיפוס קשוח ביותר, בחלק האחרון התחילו גם לרדת קצת ברדיודים, מזל שלא התחזק.

הפסקת צהריים ואז מתחילים לרדת, כ50 קילומטר, למרות שזה ירידה היה לחברה קצת רוח פנים והם היו מותשים מהעליה, אז גם הרכיבה בירידה הייתה לא קלה. הגענו למלון והבנתי את אחת הסיבות שבלילה הקודם היה קשה יותר, במלון הקודם לא היה מכשיר אדים בחדר.

להשלמת ההיכרות של חברי המסע נשארו לי שלישיית לואי, רם וניצן.

לואי הוא גמלאי (לא פנסיונר, כי מי שיוצא לפנסיה פניו נפלו וסוף ימיו הגיע) של משרד הבטחון כך שמבחינת קריירה יפה השתיקה, למרות ששתיקה זה ממש לא הצד החזק שלו :) יש בדיחה לכל סיטואציה, הפעילות היחידה שמוכן לספר עליה שהיה בכפר שהעלה אתיופים מסודן כפי שמופיע בסרט אתר הצלילה בים האדום.

כשיצא לגמלאות ב2008 השתתף במרוץ תל אביב ופגש שם חבר שאמר לו בוא תקנה אופניים, מאז התחרה שש פעמים באיש ברזל כולל תחרות בהוואי.

לואי רכב בקבוצת אקויפ ומשם מכיר את תמיר, אבל שניהם כבר הפסיקו לרכב ובמקרה נפגשו באיזה רכיבה וכך הגיע השלישיה למסע

בירידה עברנו בכפר קטן שהבתים שם היו שונים, מצויירים ולכל בית גג פנורמי, מינמאר אומר שזה בסגנון מונגולי, מדמים כמה שיותר את האוהלים שלהם.

העליה היום

מבט אחורה

החבורה יורדת

מנוחה בירידה

פנצ׳ר למדריך