הירידה הארוכה בעולם

תמיר מכין סרטון על המסע, אתמול בערב הוא שאל אם למישהו יש תמונה שלנו רוכבים בגשם מהיום הראשון, בגלל שלא היה לנו, הבוקר השמיים התקדרו. אחרי ארוחת הבוקר ביר והחבר׳ה זרזו אותנו להתארגן מהר כי הגשם מתקרב.

לבשתי שוב את כל השכבות, תמונה קבוצתית ויצאנו לדרך, 76 קילומטר ירידה מ4300 ל2700. לפי התוכנית זה הירידה הארוכה בעולם. המנהרה אתמול חסכה לנו איזה 400 מטר מהפס של 5200, ואתמול ירדנו 500 מטר, היום עוד 1600 ומחר יש עוד ירידה עד הגבול.

הגשם אכן ירד, אחר כך הפסיק, הכביש היה יבש, אבל עדיין מאוד קר (נשארתי עם כל השכבות)

כשהגענו לסביבות 3500 הנוף התחיל להיצבע בירוק, ככל שירדנו יותר ויותר עצים, ירוק בעיניים מאוד עוזר גם לנשמה, מעודד את מצב הרוח למרות הקור והגשם.

העננים חזרו ואיתם הגשם ככל שהמשכנו לרדת, באחת ההפסקות החלפתי את מעיל הגשם הצהוב הדק במעיל שקנינו ביום מנוחה בשיגאצ׳ה, החלטה שהתבררה כנכונה ביותר.

שוב הגשם הפסיק והגענו למפל בצד הדרך, הפסקת תה אחרונה, תיירים סינים שמתלהבים מאיתנו אפילו יותר מהמפל.

אחרי המפל המשכנו לרדת, ירדנו כבר מתחת ל3000 ואז עליה קטנה בכביש, מדהים איך ההרגשה שלי השתנתה, עליה כזאת בגבהים של מעל 4000 התנשפתי עם כל פידול, עכשיו בגובה מתחת ל3000 נושם כרגיל.

הגענו לעיר קירונג, מרחק 28 קילומטר מהגבול, סוף סוף מלון, זה כבר מלון שלישי שהפטנט של מקלחון לא הגיע אליהם, הטוש ישר על השירותים, ואז עד הבוקר למחרת כל פעם שנכנסים לשירותים או לצחצח שיניים נרטבים ברגליים, אבל זה עדיין הרבה יותר עדיף מאוהל.