מחוף לחוף - חוצה אמריקה באופניים

יש התרגשות, קצת קשה להאמין שזה באמת קורה, הוצאתי את הארגז של האופניים לוודא שאין איזה פדיחה והאופניים נכנסות. האופניים החדשות, שכבר לא כל כך חדשות כי עברו שנתיים, הם מידת שלדה 62 שזה 2 מידות יותר גדולות מהקודמות, שגם לא היו קטנות. כשבנינו את הארגזים לפני כעשר שנים לקראת הנסיעה לצרפת עם נו-דרופ האופניים שלי היו הכי גדולים. במבט ראשון היה חשש, פרקתי את הגלגלים ושמתי על הארגז, זה ממש על הגבול, אבל נכנס, נצטרך לפרק ולסובב את הכידון ואת מוט הכיסא והם יכנסו. אני אצטרך לזרוק את הארגז הזה בלוס אנגל׳ס, פאולה כתבה לי שבבוסטון הם יעזרו לי ויארזו את האופניים בארגז לטיסה חזרה, אז הם בטח יפרקו אותם יותר, ואצטרך ללכת לחנות בארץ בשביל להרכיב כמו שצריך. בנוסף קיבלתי אישור רשמי לתלות את המפה עם מסלול הרכיבה בסלון בבית, וגם אצל ההורים, אז יש שלושה עותקים של המפה, השלישית במשרד עוד מלפני שנתיים, ציירתי את המסלול החדש, החלק הראשון שונה כי מתחילים דרומית יותר, מלוס אנגלס, אבל מאמצע אמריקה זה כמעט אותו מסלול המפה בפינת אוכל בבית - שכל מי שבא יראה את האתגר הכנתי סל קניות של כמה דברים באמזון לשלוח למלון שממנו ...

ריצה אף פעם לא הייתה מפותחת אצלי, התירוץ הרשמי היה שזה דופק את הברכיים, אבל האמת שזה הרגיש קשה מידי, הדופק עלה מאוד מהר ולא הצלחתי לרוץ יותר מכמה מאות מטרים וזה הרגיש כשלון, ופשוט לא ניסיתי שוב. לפני שנה כולם במשפחה קנו נעליים חדשות ואני לא ממש הייתי צריך, אבל רציתי גם להיות בחגיגת הקניות אז החלטתי שאני צריך נעלי ריצה טובות. אחרי שקניתי צריך להשתמש בהם. אז ערב אחד שכנעתי את נועה (הקטנה שלי בכיתה ג) לרוץ עם אבא, ויצאנו לרוץ, נועה רצה קצת והלכה קצת, כל הכבוד לה על ההתמדה, ואני עשיתי סיבובים הלוך וחזור סביבה כשהיא הלכה. הייתי בשוק מעצמי שבכלל החזקתי מעמד, כושר לב/ראיה יש מהאופניים, רצתי באותו יום חמישה קילומטר, שזה מדהים לריצה ראשונה. והייתי בשמיים, מבסוט שהכושר לב/ראיה עמד במבחן.  למחרת בבוקר התחלתי להרגיש את המחיר של המעשה. לב/ריאה היה, אבל השרירים בריצה זה שרירים אחרים. במשך שלושה ימים (אולי יותר) לא הייתי מסוגל לעלות במדרגות בלי להחזיק מעקה ! אחרי שנרגעו השרירים התחלתי בצורה יותר מדורגת, שלושה וחצי קמ, ולאט לאט עליתי לחמש בחזרה, אחרי התייצבות בחמש התחלתי לשפר קצת את הקצב. יש יתרונ...

זה התחיל ברכיבה שגרתית ביום שני בעליות של בני ציון, פגשתי את אורן ענקי האגדה עם אופניים חדשות שכל הזמן רוצות לצאת לרכב והכביש מסכים. סיפרתי לו שעוד חמישה שבועות אני יוצא למסע שלי ואז הוא אמר לי שביום רביעי הקבוצת טריאטלון שהוא מאמן בה יוצאת למסע לאילת ואם אני רוצה שיברר לי אם אני יכול להצטרף, זאת יכולה הזדמנות מצויינת להתאמן לקראת המסע, שמחתי מאוד. בערב חזר אלי שלצערו הם מלאים ואין אפשרות, אז המשכתי את שגרת האימונים הרגילה שלי ולמחרת רכבתי למשרד עם האופני שטח. כשיצאתי מהמקלחת אורן מתקשר ונוזף בי שאני לא רואה את ההודעות בוואטסאפ בזמן אמת (אורן - תן להתקלח בשקט) ושהתפנה מקום אם אני עדיין בעניין, בטח עניתי, רק חבל שרכבתי למשרד היום - צריך גם לחזור באופניים.  ככה הצטרפתי תוך יום למסע מצפון הארץ לאילת, ביום הראשון אוטובוס בחמש וחצי בבוקר לראש הנקרה, התארגנויות ותחילת רכיבה בסביבות תשע, מסלול שהתחיל בעליות שכל פעם נדמה שמגיעים לסוף העליה ומתגלה שהכביש ממשיך לעלות. כל ירידה בכביש רצה מחשבה שנשלם בחזרה בעליה אחרי הירידה, עד שהגענו לירידה לכיוון צומת כח שזה כביש שהכרתי מהפיק שעשיתי למנרה, ו...