גם אימוני ריצה היו בדרך
ריצה אף פעם לא הייתה מפותחת אצלי, התירוץ הרשמי היה שזה דופק את הברכיים, אבל האמת שזה הרגיש קשה מידי, הדופק עלה מאוד מהר ולא הצלחתי לרוץ יותר מכמה מאות מטרים וזה הרגיש כשלון, ופשוט לא ניסיתי שוב.
לפני שנה כולם במשפחה קנו נעליים חדשות ואני לא ממש הייתי צריך, אבל רציתי גם להיות בחגיגת הקניות אז החלטתי שאני צריך נעלי ריצה טובות. אחרי שקניתי צריך להשתמש בהם. אז ערב אחד שכנעתי את נועה (הקטנה שלי בכיתה ג) לרוץ עם אבא, ויצאנו לרוץ, נועה רצה קצת והלכה קצת, כל הכבוד לה על ההתמדה, ואני עשיתי סיבובים הלוך וחזור סביבה כשהיא הלכה. הייתי בשוק מעצמי שבכלל החזקתי מעמד, כושר לב/ראיה יש מהאופניים, רצתי באותו יום חמישה קילומטר, שזה מדהים לריצה ראשונה. והייתי בשמיים, מבסוט שהכושר לב/ראיה עמד במבחן.
למחרת בבוקר התחלתי להרגיש את המחיר של המעשה. לב/ריאה היה, אבל השרירים בריצה זה שרירים אחרים. במשך שלושה ימים (אולי יותר) לא הייתי מסוגל לעלות במדרגות בלי להחזיק מעקה !
אחרי שנרגעו השרירים התחלתי בצורה יותר מדורגת, שלושה וחצי קמ, ולאט לאט עליתי לחמש בחזרה, אחרי התייצבות בחמש התחלתי לשפר קצת את הקצב. יש יתרונות בריצה, אימון של אופניים זה מינימום שעתיים רכיבה, ובדרך כלל נפגשים עם הקבוצה אז יש נסיעה הלוך, ונסיעה חזור. ריצה זה סביב המושב, בחצי שעה עד ארבעים דקות מסיימים אימון, בימי שישי זה קריטי, משאיר שישי לסידורים.
הייתי די מיוצב על ריצה של חמש קמ ולפעמים אפילו הוספתי סיבוב לכיוון הפארק של כפר סבא ורצתי שש. ואז בחולשה של רגע נרשמתי ל10 קילומטר במירוץ של מרתון תל-אביב, לא ברור לגמרי מה גרם לי לעשות זאת, אבל תוך חודש וחצי הייתי צריך להעלות את יכולת הריצה שכאמור זה יחסית חדש כל הסיפור הזה.
אופניים זה עדיין המטרה העיקרית, כך שריצה זה פעם אחת, מקסימום פעמיים בשבוע, כאשר בשבוע לאחר מכן חוזרים לפעם אחת, כל שבוע העלתי חצי קילומטר, 6.5 , 7, עד שבשבוע לפני המרתון רצתי 9.5 , ואז מסתבר שהתחזית ביום של המרתון גשומה, שברון לב.
הקדימו את ההזנקות כי התחזית אמרה שהגשם יתחיל בצהריים, אבל זה תחזית, בחמישי בערב הלכתי לישון במחשבה שאני לא נוסע, למה לסבול, ספורט אמור להיות כיף. כשקמתי בבוקר הסתכלתי באפליקציה של המקמ מזג אויר ונראה באמת שהעננים רחוקים, נסעתי לתא.
תגובות
הוסף רשומת תגובה