רשומות

פוסט אחרון

מעבר גבול לנפאל ( מעבר לעולם אחר)

תמונה
עוד אתמול בארוחת ערב מינמאר עדכן שאי אפשר לרכב לגבול, הדרך משובשת. חמישה מהקבוצה החליטו שהם רוצים לרכב גם מהגבול עד לקטמנדו. בתוכנית המקורית דובר על רכיבה עד הגבול כי החברה שמארגנת חשבה שהאופניים יגיעו מטיבט, אבל בסופו של דבר הם הביאו את האופניים מנפאל ללאסה ולכן עדכנו שאם רוצים אז אפשר להמשיך לרכב מהגבול עד לקטמנדו, אני כבר עשיתי תוכניות עם מאיה, בתי המדהימה להמשיך לטרק סובב אנאפורנה אחרי סיום המסע, לכן לא רציתי להמשיך לרכב. אז חמישה זוגות אופניים פורקו ונארזו, וחמישה הועלו על המשאית כמו שהם, וכל החבורה נכנסה לוואן המלווה ויצאנו לכיוון הגבול. בהתחלה הכביש, הירידה ומזג האוויר נראו מדהים, ולא הבנו למה אנחנו יורדים ברכב ולא באופניים, הגבול בגובה 1800 בערך שזה עוד 1000 מטר ירידה מהעיירה שישנו בה. סיבובים יפים ונוף מדהים, מדי פעם רואים בצד הכביש רכבים חדשים חונים עם הגה בצד שמאל מוכנים להישלח לנפאל, וגם כאלה עם נהגים שמורידים אותם לגבול, אחרי יותר מחצי דרך התחלנו לראות שיפוצים בכביש, עוצרים קצת בפקק וממשיכים, כל פעם יצאנו מהרכב ואז חזרנו בריצה, אחרת מכוניות אחרינו עוקפים אותנו. באחת העצירו...

הירידה הארוכה בעולם

תמונה
תמיר מכין סרטון על המסע, אתמול בערב הוא שאל אם למישהו יש תמונה שלנו רוכבים בגשם מהיום הראשון, בגלל שלא היה לנו, הבוקר השמיים התקדרו. אחרי ארוחת הבוקר ביר והחבר׳ה זרזו אותנו להתארגן מהר כי הגשם מתקרב. לבשתי שוב את כל השכבות, תמונה קבוצתית ויצאנו לדרך, 76 קילומטר ירידה מ4300 ל2700. לפי התוכנית זה הירידה הארוכה בעולם. המנהרה אתמול חסכה לנו איזה 400 מטר מהפס של 5200, ואתמול ירדנו 500 מטר, היום עוד 1600 ומחר יש עוד ירידה עד הגבול. הגשם אכן ירד, אחר כך הפסיק, הכביש היה יבש, אבל עדיין מאוד קר (נשארתי עם כל השכבות) כשהגענו לסביבות 3500 הנוף התחיל להיצבע בירוק, ככל שירדנו יותר ויותר עצים, ירוק בעיניים מאוד עוזר גם לנשמה, מעודד את מצב הרוח למרות הקור והגשם. העננים חזרו ואיתם הגשם ככל שהמשכנו לרדת, באחת ההפסקות החלפתי את מעיל הגשם הצהוב הדק במעיל שקנינו ביום מנוחה בשיגאצ׳ה, החלטה שהתבררה כנכונה ביותר. שוב הגשם הפסיק והגענו למפל בצד הדרך, הפסקת תה אחרונה, תיירים סינים שמתלהבים מאיתנו אפילו יותר מהמפל. אחרי המפל המשכנו לרדת, ירדנו כבר מתחת ל3000 ואז עליה קטנה בכביש, מדהים איך ההרגשה שלי השתנתה, עלי...

מנהרה באורך 4.5 קילומטר

תמונה
אחת הרכיבות הטובות והימים הכיפים במסע. קמנו לבוקר קר, היה קשה לצאת מהאוהל, שינה בגובה 4650, גם אחרי שבועיים בגובה אני עדיין לא מאוקלם, עד שהעוזר של ביר דופק על האוהל ״ברקפסט איז רדי״. אחרי ארוחת בוקר התארגנות ויציאה לדרך, הרי ההימלאיה משמאלנו, מדי פעם עוצרים לצלם ולהפסקת פיפי. רגע של חוסר צומת לב ועוד התרסקות בפלאטון, תמיר ויואל הפעם בדקו את איכות האספלט, נזק קל למזלנו. אחרי כמה קילומטרים מגיעים לאגם, כל הזמן במגמת עליה קלה, אבל עם רוח גב הרכיבה זורמת, בסוף האגם שיפוע העליה מתחזק, הפסקת צהריים ב55 קילומטר בנקודת תצפית על האגם ורכב נייד שמכין קפה, חגיגה בשבילנו , הקפה זה ארוע נדיר פה בטיבט, הם שותים רק תה, לפעמים במלונות יש קפה אמריקאי בארוחת בוקר, את כמות הפעמים שמצאתי קפוצ׳ינו נורמלי פה אפשר לספור על יד אחת. אחרי הפסקת צהריים ממשיכים את מגמת העליה בתוואי של ואדי, עד לפס בגובה 4900, משם ירידה עד שרואים לפנינו את המנהרה. המנהרה חוסכת לנו 2 פסים, אחד בגובה 5000 והשני בגובה 5200, בתוכנית הרכיבה זה היה אמור להיות יום קשוח ביותר לעבור את 2 הפסים האלה. בשביל להגיע לכניסה למנהרה יש טיפוסון קט...

חזרנו לכביש 318

תמונה
המסלול היום היה אמור להיות מישורי, יומיים של קמפינג לפנינו , סה״כ 180 קילומטר, 90 בכל יום, המזג בבוקר נראה מעודד, יום בהיר, אבל עדיין קר, התלבשתי בשתי שכבות, חזרנו לכביש 318, מה שנקרא פרינדשיפ הייוויי, בצד נראים הרי ההימלאיה במלוא הדרם, יואל אמר שחייבים לעצור לצלם. הצטלמתי עם רוקה המדריך, בעיני יהודה מצא חן ההפרש, אז הוא הצטרף. רכבנו בפלאטון יחסית מסודר והתקדמנו בקצב יפה, הפסקת תה אחרי 30 קילומטר, ואז הפסקת צהריים באמצע הדרך, 45 קילומטר, היה לנו קצת מוקדם, מחר ביקשנו שההפסקה תהיה אחרי 60. אחרי הפסקת הצהריים השתנתה מגמת הרוח להיות רוח פנים, וגם שמנו לב שאנחנו אט אט עולים בגובה, אם עד הפסקת הצהריים היה אפס אנד דאון, אחרי ההפסקה מגמת עליה מתמדת לאורך ערוץ נחל. אם לא היה רוח, הרכיבה הייתה כנראה זורמת, אבל שילוב רוח פנים עם עליה וגובה הרכיבה - יצא לנו עוד יום רכיבה מתיש. מנוחת הצהריים בהפסקת צהריים יואל יצא למסע מחקר ומצא בית ספר מקומי, הפריע להם לטקס מול הדגל הסיני

זריחה מעל האוורסט

תמונה
שינה בגובה 5000 עברה בשלום, החלוקה לחדרים הייתה שונה בגסט האוס ואני ישנתי יחד עם רוקה וסוזן, בחדר היה מכשיר חמצן שעשה קצת רעש מעל למיטה של רוקה המסכן, אבל זה עזר מאוד לישון. חוץ מהתעוררות אחת באמצע הלילה שאחריה לקח לי חצי שעה להירדם מחדש ישנתי די עמוק, התעוררתי מהשעון ב6:30 במטרה ללכת לראות את ההר בזריחה (הזריחה הרשמית ב7:17), ממש לא היה לי חשק לצאת מהמיטה, אחרי כמה דקות נזכרתי במשפט של תמיר שאומר שכנראה לא נחזור לפה בחיים אז כדאי ללכת לראות. המשפט שכנע אותי להתלבש בכל השכבות שהבאתי, ההר היה מאוד נחמד אלינו, חשוף במלוא הדרו, עוד לפני הזריחה ראו אותו יפה, בסוף הכביש יש רחבה כזאת שאתמול בערב הייתה מפוצצת סינים שהגיעו באוטובוסים הירוקים של השמורה, עכשיו הייתה ריקה, פגשתי את יואל בדרך, נעצר ברגע שהיה אפשר לצלם ללא עמודי חשמל, גררתי אותו איתי לרחבה לצילומים. אחרי הרבה צילומים חזרנו לארוחת בוקר והתארגנו ליציאה, עוד בתדרוך לפני העליה לבייסקאמפ מינמאר עדכן שהתוכנית היא שנחזור מהבייס קאמפ בשאטל חזרה למלון שישנו בו לילה לפני העליה, כי משם יש לנו עוד כ55 קילומטר רכיבה בכביש של אפס אנד דאון (רולינ...

מנזר רונגבוק (אוורסט בייס קאמפ)

תמונה
בתכנון היום טיפוס ל-EBC, אוורסט בייס קאמפ יש בייס קאמפ מתקדם בגובה 6400, אבל אליו מגיעים רק מי שמטפסים ויש אחד שהוא מנזר רונגבוק, שעד אליו תיירים יכולים להגיע, וגם זה באישור מיוחד. עוד אתמול בערב מינמאר אמר שהרכב לא יוכל ללוות אותנו, רק המשאית ואנחנו ישנים בגסט האוס אז שנארוז תיק ליום אחד עם בגדים חמים, יש שרות שאטל בין העיירה בה ישנו לבין המנזר, ויש נקודת ביקורת אחרי כ20 קילומטר - הצוות יסע בשאטל, והמשאית תלווה אותנו ומינמאר יחכה בנקודת ביקורת. מי שירגיש שלא יוכל לישון בגובה 5000 יחזור בשאטל חזרה למלון שממנו יצאנו, וזה אומר שיפספס את ההזדמנות לראות את פסגת האוורסט בזריחה. קמנו בבוקר ליום די מעונן, מה שלא היה סימן טוב לסיכויים לצפות בפיסגה, שמנו את תיקי היום במשאית ויצאנו לדרך, 42 קילומטר טיפוס בשיפועים נמוכים, קטעים מסוימים נראו בכלל ירידה ועדיין היו טיפוס בשיפוע של אחוז. לאט לאט צוברים גובה. כל שבעה קילומטר הפסקה, בדרך כפרונים קטנים כאלה של כמה בתים (באנגלית המלט), באמצע הדרך אחרי כ20 קילומטר הגענו למחסום ביקורת, מינמאר חיכה שם והעביר אותנו, אבל חדשות רעות, גם למשאית לא מאשרים לעבור....