זריחה מעל האוורסט

שינה בגובה 5000 עברה בשלום, החלוקה לחדרים הייתה שונה בגסט האוס ואני ישנתי יחד עם רוקה וסוזן, בחדר היה מכשיר חמצן שעשה קצת רעש מעל למיטה של רוקה המסכן, אבל זה עזר מאוד לישון. חוץ מהתעוררות אחת באמצע הלילה שאחריה לקח לי חצי שעה להירדם מחדש ישנתי די עמוק, התעוררתי מהשעון ב6:30 במטרה ללכת לראות את ההר בזריחה (הזריחה הרשמית ב7:17), ממש לא היה לי חשק לצאת מהמיטה, אחרי כמה דקות נזכרתי במשפט של תמיר שאומר שכנראה לא נחזור לפה בחיים אז כדאי ללכת לראות.

המשפט שכנע אותי להתלבש בכל השכבות שהבאתי, ההר היה מאוד נחמד אלינו, חשוף במלוא הדרו, עוד לפני הזריחה ראו אותו יפה, בסוף הכביש יש רחבה כזאת שאתמול בערב הייתה מפוצצת סינים שהגיעו באוטובוסים הירוקים של השמורה, עכשיו הייתה ריקה, פגשתי את יואל בדרך, נעצר ברגע שהיה אפשר לצלם ללא עמודי חשמל, גררתי אותו איתי לרחבה לצילומים.

אחרי הרבה צילומים חזרנו לארוחת בוקר והתארגנו ליציאה, עוד בתדרוך לפני העליה לבייסקאמפ מינמאר עדכן שהתוכנית היא שנחזור מהבייס קאמפ בשאטל חזרה למלון שישנו בו לילה לפני העליה, כי משם יש לנו עוד כ55 קילומטר רכיבה בכביש של אפס אנד דאון (רולינג הילס) ואם נרכב חזרה מהבייס קאפ זה יצא ארוך. יואל וניצן אמרו שהם רוצים לרדת באופניים, אז הם התארגנו לצאת לפנינו, אבל רוקה עצר אותם, אי אפשר, צריך קודם גרופ פוטו עם שלט של החברה והאוורסט ברקע, קבוצת תיירים טוויאנים שבאו בשאטל לזריחה וחוזרים עכשיו הצטרפו לגרופ פוטו ועד שיואל וניצן יצאו לדרך כבר היה שמונה וחצי.

התחלנו להיות קצת מודאגים ( רק קצת כי בסוף זה חופש) שיקח להם יותר משעתיים, זה אמנם ירידה אבל בשיפוע נמוך. התפצלנו לכמה אוטובוסים, האופניים נכנסו למטען של האוטובוסים והגענו חזרה למלון. ניצן ויואל שברו את כל התחזיות והגיעו תוך שעה וחצי. התארגנות מחודשת בוואן ליווי שלנו והמשאית ויצאנו לדרך, בהתחלה כמו שמינמאר אמר היו עליות וירידות, בשלב מסויים נעלמו הירידות ונשארנו עם טיפוס של כ800 מטר (לפי הסטרווה) לפס נוסף שלא התכוננו אליו כל כך, למזלנו המזג אוויר היה הכי טוב שהיה עד עכשיו במסע, כולם עברו לקצר, אמנם הייתה קצת רוח אך ברכיבה לא הרגשנו אותה.

בפס למעלה חיכה אוהל ארוחת צהריים, ומשם ירידה עד למלון, בהתחלה ירידה בשיפוע טוב, לאורך כ10 קילומטרים לא היינו צריכים לפדל, אבל אז נכנסו לואדי עם רוח פנים והיה צריך לעבוד מאוד קשה, אני וגל היינו בסוף, ואני רואה שהחבר׳ה מתאספים בנקודה מסוימת, מסתבר שלאופניים של רם נשבר המעביר ובמזל זה קרה במהירות נמוכה ולא נכנס לו בגלגל.

מההתאספות המשכנו בפלאטון (למרות אופני השטח) בשביל לשבור את הרוח בהובלת יואל ולואי, עד שהגענו לעיירה שבגבעה למעלה ו מקדש סיני עם שלט שאסור למבקרים להיכנס, ומסביב לגבעה רחובות מוזנחים עם ריצוף אבנים רומיות שפרות, יאקים ושאר בעלי משק מסתובבים חופשי, היינו צריכים להיזהר עם האופניים בכדי לא לחטוף איזה נגיחה.

אחרון חביב במשתתפי המסע זה ניצן דהן, גר בכפר בלום, נשוי לאורלי שהיא אחותה של רחלי, אישתו של רם. במפגש הכירות שעשינו בבית של יואב לפני הנסיעה ההצגה הייתה פשוטה: ״אנחנו נשואים לאחיות״. רם הכניס אותו לעולם האופניים, לגיל ארבעים אישתו קנתה לו מתנה אופניים מיוחדות, 2 על 2, עם מנגנון שכשמפדלים אז גם הגלגל הקידמי מונע וגם האחורי, גימיק נחמד שעדיין במחסן. אחרי זה הצטרף לקבוצת כביש בשביל האופניים בגליל שנסגרה והרוכבים בה המשיכו כקבוצה עצמאית בשם קל במישורים, רק שעברו לשטח ולא רוכבים לא במישורים ולא קל. עשה שמונה אפיקים בארץ ואחד בדרום אפריקה בשם קייפ אפיק. כפי שמבינים הוא רוכב חזק מאוד, ביום של הטיפוס הקשוח (שאני עליתי על הרכב) לא היה אפשר לעצור אותו ואת לואי בדרך למעלה, באחד הימים כשעשינו הפסקה ליד אגם הוא רכב לכיוון המים ונראה היה שרוכב על המים כמו ישו, והוא גם עם נשמה, ביום טיפוס השני הקשה כשיהודה ליווה אותי, הוא ליווה את דויד שגם היה לו קשה כל הדרך למעלה.

המקדש הסיני על הגבעה

גלגלי תפילה בדרך למעלה שהרכיבו על זרם בכדי שיסתובבו אוטומטית - תפילה רציפה

עוד תמונת הר בזריחה, צילמנו כל כך הרבה