יום בהיר וקר

קמנו ליום בהיר וקר, לא ידעתי איך להתלבש, כשהשמש יוצאת חם, וכשאין שמש קר מאוד, יש רכב מלווה די צמוד אז לבשתי את השכבות החמות, את המעיל גשם דחפתי בתיק שלדה שיואל נתן לי, כי אצלו באופנים התיק מתנגש עם המתקן בקבוק (יש גם יתרונות לאופניים גדולות).

יצאנו לדרך ואכן היה קר, והשמש לא יוצאת, ככל שמתקדמים נראה שהיא מתרחקת, באחת העצירות יהודה שואל אותי אם אין לי עוד מעיל, ומה הצידוק לא ללבוש אותו, לבשתי וטוב שכך.

הנוף מדהים, כל הזמן עצרנו לצלם, יואל מתקדם קדימה, פונה בכל מיני פניות וחוזר לקבוצה.

בנקודה מסוימת הרכב ליווי מחכה, מתחילה עליה, הורדנו את השכבות למרות שהיה עדיין קר, עליה מחממת, בסוף העליה הגענו לזמילה פאס, נקודת תצפית מדהימה על האגם שנוצר בעקבות סכר שבנו בהמשך.

מצלמים מלא תמונות וממשיכים, עוצרים לעוד תמונות ליד הסכר, מילת המפתח היום היא נופים מדהימים, הפסקת צהריים יחסית מוקדמת כי זה יום קצר מבחינת רכיבה, יואל וניצן הלכו לאיבוד כי ירדו לסכר והגיעו לאין מוצא והיו צריכים לעלות חזרה.

אחרי הפסקת צהריים המשכנו במגמת ירידה עם עליות קטנות מדי פעם, ברכיבה בארץ עליות כאלה בכלל לא נספרות אבל בגובה 4200 כל מאמץ קטן הוא מאמץ, הגענו לעיירה בשם גינזה סוף סוף למלון, אחרי שלושה לילות באוהל, מעריכים מאוד את המלון.

בגלל שהגענו מוקדם ויש מנזר בעיירה אז בוא נלך לבקר בו, מזמן לא היינו במנזר, וכנראה גם לא נחזור לפה לעולם, מנזר מאותה תקופה כמו המנזר בלאסה מהמאה ה14, שלא נהרס בתקופת המהפכה התרבותית, בגלל שהצבא השתמש בו כמחסן

בתמונה מאחורי מינמאר המדריך רואים ציור ענק עשוי ממשי מגולגל ושמור שבתקופה של פסטיבלים מוציאים החוצה ותולים על מצוק, בלאסה הוא אמר לנו שזה שמור מאחורי איזה קיר ונאלצנו להאמין לו.

בפינת הכר את המשתתפים היום, דויד מחלב, התחיל את דרכו כמהנדס בתדיראן שם פגש את חגית אישתו, שקיבלה משרת סטונדט בקו ייצור וכשדויד שמע על הסטודנטית החדשה פתאום התחיל לבקר בקו לבדוק בעיות ואחרי שלושה ימים אמר לה שהיא תהיה אישתו ואז יצאו לדייט ראשון.

בתדיראן היה אחראי על אורכי נתונים בין המזל״טים לקרקע ואז אחד המהנדסים אמר בו נאזרח את זה ותחת תדיראן פתח חברה כמנכ״ל שמכרה מוצרי דחיסת וידאו שהפך להיות סטנדרט MPEG, אחרי הנפקה עבר להיות יושב ראש והתחיל לרכב באופניים, אני פגשתי אותו בנו דרופ כשהיה מנכ״ל פוינטר שאותה מכר ב2020 ופרש.

בדרך כלל חגית מצטרפת למסעות רכיבה בחול, ודואגת למשחקי חברה בערבים, הקמפינג בטיבט היה לה קשוח מידי אבל זה לא אומר שלא ניסתה להפעיל אותנו מרחוק, איך שהוא האווירה באוהל הצהוב תחת גשם מאוד שונה מהלובי של המלון בדולומיטים עם בירה, אז זה לא עבד

האגם לפני הסכר

המשכתי הלאה ויהודה החזיר אותי, חייבים לצלם את ההשתקפות

העמק בדרך לפאס

מאיפה שבאנו אתמול

בארוחת ערב היום כמה חברה רצו יין, במסעדות בלאסה לא היה, המסעדה היום הייתה קצת יותר מפוארת, אז נמצא קברה צ’יליאני מ2014, שכנראה זו השנה האחרונה שהצוות פתח בקבוק יין