מעבר הרים קארו (5040)

בסוף הארוחת ערב אתמול רוקה המדריך רכיבה שיבח אותנו באנגלית קשה להבנה, על זה שכל הקבוצה עלתה את העליה הארוכה ורק בסוף חלק קצת התעייפו או נבהלו מהגשם, יואל היה צריך תרגום, אחרי התשבוחות עדכן על היום, שיש טעות בתוכנית שקיבלנו ואנחנו מטפסים ל5100, מזג אויר מתוכנן להיות שמש כל היום, לא הייתה שום התאמה לאפליקציות למיניהם שהראו שלג בלילה וגשם למחרת כל היום, וגם למצב הנוכחי בחוץ גשם ברדיודי כזה וקור מקפיא. האוהל חדר אוכל טפטף מכל פינה וזרמי מים נכנסו מהצד והרטיבו את הרצפה, שהיא לא בדיוק רצפה, יותר מרבד עשב גבשושי ודליל. לקחנו את שקי השינה (בבוקר כל אחד סימן את השק שלו) ופרשנו לאוהלים, נכנסתי כמה שיותר מהר לתוך השק עם גטקס וגופיה טרמית למרות שהשק מיועד ל20- מעלות. מתוך השק פרסמתי את הפוסט הקודם.

בבוקר קמנו למרבד לבן, התחזית של השלג התממשה. בגלל שלא הייתי מסוגל לצאת מהאוהל עד שהצוות קרא לכולם לארוחת בוקר דחיתי את טקס השירותים לאחרי ארוחת הבוקר, וכמוני עוד כמה מהחבורה, אפשר להוסיף לרשימה חוויה של שירותים בשטח פתוח תחת שלג.

חזרתי לאוהל להתחיל לארגן את הדברים לא ידעתי אם להתלבש לרכיבה, לא כל כך האמנתי שנרכב היום, הצוות כבר קיפל את האוהלים הגדולים ושמעתי את הדיונים מחוץ לאוהל, בשלב מסוים הבנתי שפני הדברים הם לקראת שכנוע שיוצאים, אז התלבשתי לרכיבה.

לבשנו את כל ציוד החורף שהבאנו, כמה חברה הכניסו שקיות לנעליים, בתמונה זה יואבי.

כשיצאנו לדרך עדיין תחת שלג מיגמא (המדריך הטיבטי) עמד בצד ומילמל את המנטרה/תפילה שלהם: ״אום מאני פאדמה הום״ שאומר מי יתן שכל היצורים החיים לא יסבלו

שזה גם מה שכתוב בטיבטית באבן שמקדש הראשון שביקרנו (אפשר לראות בתמונה הראשית בפוסט ״קבורת שמיים״) ובעוד הרבה מקומות.

להפתעתי השלג לא ממש הורגש ברכיבה, או שהוא התמעט והפסיק ( התפילה עזרה) ההרגשה הייתה של רכיבה בתוך ענן, 100 אחוז לחות, הכביש רטוב אבל סבבה לרכב, הכביש הרגיש מישורי כל הזמן, אבל כשבדקנו את הגובה הסתבר שכבר טיפסנו 200 מטר

אחרי כ20 קילומטר של טיפוס באחוזים נמוכים כשהברדיודים מפסיקים לקצת ואז מורידים שכבה ואז חוזרים ומחזירים שכבה הכביש התעקל והשיפוע התחזק, עד למעבר ההרים קארו, גובה 5040, ברגע שעולים בגובה מתחילות תופעות, נימול באצבעות קוצר נשימה.

הצטלמנו בפאס, שוב פגשנו סינים שמבחינתם אנחנו אטרקציה, ביקשו להצטלם איתנו, אחרי הצילומים ירדנו כ200 מטר להפסקת צהריים.

כל יום הצוות מקים את שני האוהלים האלה ומפרק אותם, פעם לצהריים ופעם למחנה.

איך שהגענו לאוהלים של הפסקת צהריים מבול של ברדיודים, כמה חברה שהתעקבו בפאס יותר מידי חטפו אותם בפנים בירידה.

סיימנו לאכול והמבול הפסיק, המסלול היום קצר כי אם ממשיכים יותר אז אין מקומות טובים להקים מחנה, בשביל שהצוות יספיק לפרק את האוהלים, לצאת ולמצוא מקום טוב למחנה היום התעכבנו קצת, עוד גרופ פוטו ואז יצאנו לדרך, ירידה עד למחנה.

2 קילומטר בערך לפני היה איזה מונומנט בצד הדרך, עצרנו והסתכלנו לכיוון האזור שהמחנה אמור להיות בו, נראה שיש מבול בהמשך שמתקרב, סוזן המכונאי שלנו (עוד נפאלי קטן) אמר שכדאי שנצא לדרך.

הגענו מוקדם, הגשם לא הגיע, אפילו יצאה השמש, הצוות הרים לנו אוהל מקלחת, בסגנון מקומי, דלי עם מים חמימים וכף, כולם התקלחו.

אחרי שאתמול היה יום ארוך והגענו מאוחר למחנה והיה קר, היה היום מאוד נחמד להגיע מוקדם, להתארגן כמו שצריך, ביקשנו ממינמאר לארגן ארגז בירות וקולה למי שלא שותה, הבירות המקומיות פה הם מקסימום 3.3 כי מסתבר שלא כל כך טוב לצרוך אלכוהול בגובה גבוה, נראה.

היום בפינת הכר את המשתתפים, תמיר נווה, החולם והמארגן של הטיול, האיש שבזכותו אנחנו פה.

היום זכרתי לוודא את הנתונים :)

אז קודם כל אוהד מושבע של באר שבע, וכרגע במאבק על האליפות , בעברו סמנכ״ל כספים בקבוצת פישמן והיום עצמאי, גר באבן יהודה

אנחנו מכירים עוד מתקופת ספינגו, לשנינו יש עוד את החולצה הארוכה שלהם, כשספינגו נסגרה ונו דרופ קמה תמיר ארגן את הטיול השני לחול אחרי שאליאב שארגן את הראשון עבר לארצות הברית, היה אז סיפור שלם עם שטפונות שהרסו את הכבישי גישה למלון שהזמנו, וחלק גדול מהרעיון של ההזמנה מראש והמלון הספציפי היה שזה בזמן שהטור דה פראנס עובר ליד ויהיה אפשר לצפות, תמיר לא ויתר, חיפש ומצא מלון אחר באנדורה שיסדר לנו הסעה באוטובוס עם אופניים לעיירה במרחק של 70 קילומטר, וראינו את הטור, חוויה שחזרנו עליה לפני שנתיים בנסיעה לאלפ דואז, אחרי שחזרנו המלון גם לא היה מוכן להחזיר את התשלום שהיה מלא בגלל התזמון בטענה שזה אסון טבע , שוב תמיר לא ויתר ומצא עורך דין צרפתי שייצג אותו, לקח כמה שנים טובות וקיבלנו את הכסף.

אז כשעשיתי ביחד עם גיא את ה20 פיקס הראשון שלי כהכנה לחוצה אמריקה והוא סיפר לי שהוא נוסע עם תמיר לחול החמצתי פעימה , אמרתי לו שנה הבאה אני מצטרף, וכך היה. תמיר אוהב לארגן טיולים לקבוצות חברים (כשהוא לא צופה בכדורגל), לא רק אופניים וקראנו לו ״תמיר טורס״, בסוף כל טיול הוא מכין סרטון מקצועי, ומשתכלל מטיול לטיול, בטיול לדולומיטים הביא רחפן, ורצה להביא גם לפה רק שזה לא אושר ע״י הממשל הסיני. בכל מקום פה לאורך הדרך יש מצלמות ואנחנו רואים די הרבה רכבי משטרה, ביום רכיבה הראשון היו כמה קילומטרים שזכינו לליווי משטרתי ובאזור אחר הרכב ליווה אותנו עד הנקודת ביקורת והם בדקו את הפרמיט שקיבלנו בביגינג בשביל לעלות על הטיסה לטיבט ונתנו למינמאר איך שנחתנו בלאסה, פיקוח סיני הדוק כבר אמרנו.

אני רואה שגם הפוסט הזה יוצא די ארוך אבל יש חוב שאני צריך להשלים מהלילה קמפינג הראשון, תמונת השקיעה שצולמה ע״י רם שהיה צריך לעצור את פינוי שאריות הארוחות בשביל לא לפספס את הרגע.

חלק מהחבר׳ה בדרך למעלה