קמבה פאס (4796)

היום במשך רוב היום חווינו את החלום של תמיר, התחזית שוב טעתה, אבל הפעם לטובה אז אין תלונות, אתמול אחרי שסיימנו ארוחת ערב הגשם לא הפסיק עד שבסוף נשברנו והלכנו לאוהלים האישיים בגשם, אבל רוב הלילה דווקא לא ירד והבוקר נראה טוב.

המסלול היום התחיל ב23 קילומטר של 1200 מטר טיפוס עד לגובה 4796 במזג טוב, די מהר הבנו שאנחנו לבושים יותר מידי, מהטראומה של אתמול כולם התלבשו טוב, אז עצרנו להוריד שכבות. העליה מתונה יחסית 6 אחוז ממוצע הרבה פיתולים, מדי פעם רואים את העמק שממנו טיפסנו וגם עוד כמה יש לטפס כשהפסגה מושלגת.

פתאום רואים בדרך יאק לבן מסורק עם קוקיות על הקרניים, הצלחתי להגניב תמונה לפני שהמפעילים שלו אמרו לי לא לצלם, הם רוצים כסף, היה שם גם אוטובוס תיירים סיניים שנראה שאנחנו היינו בשבילם אטרקציה יותר מעניינת מהיאקים והכלבים הטיבטים.

רוקה (אני זוכר את השם שלו כי הוא הנקבה של רוקי) המדריך רכיבה שילם והצטלם עם אחד הכלבים, הוא נפאלי קטן מלא מרץ וממש חמוד, אני סוחב התקררות שחטפתי ביום אקלימציה האחרון בלהסה, הלילה שלפני היציאה לרכיבה היה די סיוט, בבוקר תמיר הציע שנשאל בקבוצה עם למישהו יש דקסמול (את זה לא לקחתי), זה היתרון בלטייל עם עוד ישראלים, תמיד למישהו יש, גם תמיר וגם יהודה הביאו לי ובלילה הזה תחת השפעת כדורים ישנתי כבר הרבה יותר טוב, אבל עדיין התעוררתי די הרבה, הדיווחים בבוקר של החברה היו שכולם באוהלים ישנו יותר טוב. בכל אופן בבוקר רוקה בא אלי לאוהל לשאול אם הכל בסדר כי הוא יצא מהאוהל בלילה וראה שגם בהלוך וגם בחזור היה אור אצלי באוהל.

גם תמיר הצטלם עם הכלבים ואחרי שסיים כולנו התלבשנו עליו ועשינו גרופ פוטו

9 קילומטר בערך לקראת סוף הטיפוס נכנסו לעננות, זה התחיל בברדיודים קטנים, ולאט התחזק, אז חזרנו לשכבות של הבוקר, כשהגענו ממש לפס כבר לא היה גשם, אבל היה קר מאוד, התחלנו להרגיש את ההשפעה של התוספת גובה , חלק דיווחו על כאב ראש בבסיס הגולגולת, אני הייתי חייב לעצור כמה פעמים בקילומטר האחרון להסדיר נשימה, עשיתי הרבה טיפוסים של 1200 מטר בעבר, אבל בגובה זה משהו אחר. כמה תמונות והתחלנו לרדת בצד השני, למרות הלבוש קופאות הידיים בירידה והפרצוף. ירדנו חזרה לאזור ה4450 ועשינו הפסקת צהריים פלוס הפשרה.

נשארו לנו עוד כ40 קילומטר לסיום היום, רוקה אמר שלא יודעים בדיוק כמה כי זה תלוי איפה החבר׳ה ימצאו מקום טוב להקים את המאהל.

התחלנו לרכב לאורך האגם דרומה, הייתה רוח גב אבל בעצירות מרגישים את הקור, אחרי 33 קילומטר הקפנו את האגם ושינינו כיוון ואז התחיל גשם, ליד איפה שהרכב עמד הייתה סככה החלטנו להתחבא מהגשם ואולי יפסיק, מינמאר ישר סידר לנו תה חם, הגשם קצת נחלש, רוקה עדכן שנשארו עוד 14 קילומטר עד למחנה, שזה חמישה קילומטר תוספת, אחרי דיון קצר החלטנו להתפצל, 4 חברה ואני בניהם החליטו שמספיק להיום ולא בא לנו להגיע למחנה רטובים ביקשנו שיביאו את המשאית לקחת את האופניים ודילגנו את הקילומטרים האלו, השאר המשיכו ברכיבה והגיעו לא הרבה זמן אחרינו למחנה, 10 דקות אחרי שהגיעו התחיל גשם שוטף שעכשיו הפך לשלג. כנראה כל הלילה הוא ירד עלינו, היה להם מזל גדול.

אני משתף את הבלוג גם עם הקבוצה והם משתפים עם המשפחה אז התפוצה גדלה, יואל הציע אתמול בערב שאעשה פינת הכר את המשתתפים כמו שעשיתי בבלוג המקורי, אז יואל בתור מציע הרעיון התנודבתה להיות הראשון, אני מתנצל מראש על אי דיוקים, תכננתי לתחקר אותך קצת בשביל רענון אבל זה לא קרה.

יואל נאור, בן 62, חלק מחבורת השובלניקים, קיבוצניקים מקיבוץ שובל, למרות שהם כוללים גם את שכטר מלהב (ואולי עוד כמה) , אני מכיר אותו מהנסיעה לאלפ דואז עם תמיר לפני שנתיים, אני פעם חשבתי שאני ספונטני ברכיבות, כשיש הצעה להצטרף לאיזה מסע, אבל יואל בכמה רמות מעלי, לרכיבה הזו הצטרפו כמה שובלניקים, בניהם עופר שהוא הקשר לתמיר למיטב הבנתי וחי היום בלונדון, שבוע לפני הטיסה עופר יצא לרכיבה בלונדון והיה לו מפגש עם רכב וכדרכם של מפגשים כאלה הרוכב אופנים יוצא מופסד, מאחר וכבר לא הייתה אפשרות ביטול שאלו בקבוצה מי רוצה לנסוע ויואל הרים הצטרפות תוך פחות משבוע. בתמונה אתם רואים את פער הגבהים ביני לבין יואל, ופה אני חוזר על דברים שאמר לי ששלח בקבוצת השובלניקים, שבינינו יש את כל המנעד בקבוצה הנוכחית, כשהלכנו לסדר את האופניים ערב לפני היציאה היה קל לזהות שני זוגות, הזוג שלי (הכי גדולות) והזוג של יואל.

ברכיבות יואל נמרץ, יש לו אנרגיה שלא נגמרת, בעליה היום הוא פרץ קדימה כדי לטפס למקום צילום טוב ולצלם אותנו עולים, תגדילו את התמונה ותראו אותו.

הקבוצה בדרך למעלה

הדרך שעלינו והעמק שממנו יצאנו

הפסקה בדרך למעלה, רוקה המדריך ראה שצילמתי

ההגדרה האהובה ביותר על כותבי התשבצים