מנהרה באורך 4.5 קילומטר

אחת הרכיבות הטובות והימים הכיפים במסע.

קמנו לבוקר קר, היה קשה לצאת מהאוהל, שינה בגובה 4650, גם אחרי שבועיים בגובה אני עדיין לא מאוקלם, עד שהעוזר של ביר דופק על האוהל ״ברקפסט איז רדי״.

אחרי ארוחת בוקר התארגנות ויציאה לדרך, הרי ההימלאיה משמאלנו, מדי פעם עוצרים לצלם ולהפסקת פיפי.

רגע של חוסר צומת לב ועוד התרסקות בפלאטון, תמיר ויואל הפעם בדקו את איכות האספלט, נזק קל למזלנו.

אחרי כמה קילומטרים מגיעים לאגם, כל הזמן במגמת עליה קלה, אבל עם רוח גב הרכיבה זורמת, בסוף האגם שיפוע העליה מתחזק, הפסקת צהריים ב55 קילומטר בנקודת תצפית על האגם ורכב נייד שמכין קפה, חגיגה בשבילנו , הקפה זה ארוע נדיר פה בטיבט, הם שותים רק תה, לפעמים במלונות יש קפה אמריקאי בארוחת בוקר, את כמות הפעמים שמצאתי קפוצ׳ינו נורמלי פה אפשר לספור על יד אחת.

אחרי הפסקת צהריים ממשיכים את מגמת העליה בתוואי של ואדי, עד לפס בגובה 4900, משם ירידה עד שרואים לפנינו את המנהרה.

המנהרה חוסכת לנו 2 פסים, אחד בגובה 5000 והשני בגובה 5200, בתוכנית הרכיבה זה היה אמור להיות יום קשוח ביותר לעבור את 2 הפסים האלה.

בשביל להגיע לכניסה למנהרה יש טיפוסון קטן, ממש קטן, אבל נגד הרוח, לא פשוט, תזכורת למה היה יכול להיות אם לא הייתה מנהרה.

הפסקה אחרונה לפני המנהרה, מינמאר מתדרך איך נוסעים בתוך המנהרה, קודם אנחנו בקבוצה, והוא עם הרכב המלווה מאחורינו.

נכנסנו למנהרה, אין ספק שהסינים יודעים לבנות תשתיות, מנהרה רחבה, מוארת, מאווררת, עם מפרצי בטיחות וטלפוני חירום, באורך 4.5 קילומטרים, המנהרה לא הייתה לגמרי מישורית, מהאמצע בערך מרגישים שהיא בירידה.

אחרי היציאה מהמנהרה השיפוע של הירידה מתחזק, גלישה למטה עד שראינו את האוהלים הצהובים, גלישה של 500 מטר, מ4800 עד לכ4300, הגובה בו אנו ישנים היום.

רוח חזקה, הצוות מקים את האוהלים ברוח, בהתחלה התאספנו באוהל הגדול שהצדדים שלו עפו, הלילה יהיה מאתגר באוהלים ברוח.

המחנה נבנה ליד כניסה למקום של מעיינות חמים, הלכנו לראות מה העניינים, הפתעה, יש מעיינות חמים גם בגובה 4300, כולם נכנסו, סיום מדהים ליום רכיבה מהנה מאוד בטיבט.