צ'ק אין בלוס אנגלס

זהו, אני בלוס אנג'לס, פגשתי כבר כמה מהחברה שגם הגיעו מוקדם, את פאולה ואת הצוות שלה. הנהג של המשאית לוגיסטיקה הוא אחד מהרוכבים ב2019, שקראתי את הבלוג שלו ביחד עם עוד כמה בלוגים מאותה רכיבה להכנה מה מצפה לי, מצחיק לפגוש אותו, הוא גם קרא את הבלוג שלי, אז למרות שרק נפגשנו מרגישים כאילו מכירים.

רגע, אבל לפני לוס אנגלס, יש חוב של כמה שורות ותמונות שכתבתי עוד בדרך ולא הספקתי לפרסם, אז נתחיל מצ'ק אין בבן גוריון: אני יושב ליד המזרקה ברחבה המרכזית בטרמינל, עברתי די מהר את הבידוק, הדרכונים וכל המסלול. חבר פעם סיפר לי שזה הרגע שהוא הכי אוהב ביציאה לחופשה, שניה לפני עליה למטוס, נשאר הכי הרבה חופש, במקרה הזה הכי הרבה מהרבה חופש.

הרבה חלקים מהיום האחרון היו מוזרים, שיחות אחרונות בעבודה, חיבוק משפחתי פרידה, שעות שעוברות בבית לפני טיסה כשהתיק כבר נשלח למטוס, לנסוע לשדה עם תיק גב בלבד. לפרידה מההורים והאחים חידשנו את המסורת של ביליס בשקיעה, שאימצנו בנסיעה של הגברים חייט בקיץ למאלדיבים, כל ערב יושבים בבריכה ומזמינים ביליס עם קרח וצופים בשקיעה.

עכשיו כשאני בשדה יש זמן לארגן את המחשבות, ההתרגשות מהולה בחששות, מתקופת האוניברסיטה לא נפרדתי ממיכל אישתי לתקופה כזאת ארוכה, נסיעות העבודה הכי ארוכות היו שבועיים, טיול להודו ל10 ימים, הנסיעות הארוכות יותר היו תמיד עם המשפחה הגרעינית, וגם די מזמן הגענו למסכנה שחופשה אידיאלית זה שבועיים, יותר מזה מתגעגעים יותר מידי הביתה ופחות נהנים מהחופש. נראה מה יהיה במסע הזה. מבחינת סדר הגעגוע יהיה קודם כל למיכל כמובן, לילדים, לשאר המשפחה, אחרי זה למיטה בבית, למכונת קפה, אני בונה על למצוא סטארבקס בכל מקום באמריקה, עדיין הקפה הכי טוב זה בבית.

חזרה ללוס אנגלס - מצאתי פה היום כמובן סטארבקס, האופניים הגיעו בשלום, פתחתי אותם בחדר אופניים שפאולה ארגנה, עברו בדיקת בטיחות של הצוות שלה, מחר בבוקר כבר תאמתי רכיבה עם בחור בשם גייסון שהעלה רעיון לרכב לשלט של הוליווד למעלה ולהצטלם, נעלה תמונה בפוסט הבא.