ביקור קצר בטקסס (רכיבה 15)

מסלול : טוקאמקארי לדלהארט (טקסס)    זמן רכיבה נטו : 8:23

מרחק : 153 קילומטר             מרחק מצטבר : 1,755 קילומטר

טיפוס : 841 מטר                 טיפוס מצטבר : 12,639 מטר

חשבתי שאתמול היה יום ארוך ומתיש, ואז הגיע היום, שם את אתמול בכיס הקטן, אני חושב שזאת הרכיבה הכי קשה שעשיתי, מאה חמישים קילומטר של מאבק מול רוח שהולכת ומתגברת, כולל עליה מול הרוח, מעל שמונה שעות אוכף נטו היום.

כבר אתמול הבנו מהתחזית שתהיה רוח אלכסונית/פנים וסיכוי לגשם,  בבוקר יצאתי מחוץ ללובי לבחון את המצב, תמונה למטה, יום סגרירי אבל מבחינת קור לא כזה נורא, לבשתי רק את המעיל גשם/רוח מעל לחוצה, אבל הוצאתי את החצי ערדליים שזה היה מעשה חכם מאוד. 

יצאנו לדרך השמיים מלאים עננים נמוכים, רוח כמו אתמול והרגשה שכל רגע מתחיל גשם, בהתחלה קבוצה די גדולה של רוכבים רכבנו בטור בשביל לשבור את הרוח, אבל בשביל זה היינו צריכים לרכב בצד שמאל של הקו הלבן, כי השוליים של הכביש היו גרועים ובצד ימין של הקו היו חריטות כאלה מקווקות שאם רכב גולש מעבר לקו זה מרעיד את הגלגלים כשי שהנהג ישים לב, ולא נשאר הרבה שוליים מעבר לחריטות האלה. די מהר פאולה עצרה אותנו ונזפה בנו שזה לא בטיחותי וחייבים לרכב בצד ימין של הקו, אבל אז בלתי אפשרי לשמור על טור של רוכבים.

עד לסאג הראשון אכן התחיל טפטוף אנגלי כזה מעצבן שמרטיב את הכביש והנעליים אבל כל שאר הציוד ישר מתייבש מהרוח. אחרי הסאג הראשון הטפטוף הפסיק, אבל לאט לאט הרוח מתגברת, בוב רנדי ואני רכבנו בטור והתחלפנו בהובלה כל 2 מייל, זה החזיק די הרבה זמן אבל כעשר מייל לפני הקו מעבר לטקסס נפרדנו, אני נשארתי יותר מאחור. העשר מייל האלה התקדמו מאוד לאט, מול הרוח המיילים מתקדמים ממש לאט. מאוד שמחתי להגיע לסאג בנקודת ציון של המעבר לטקסס, שם גם הצטלמנו רשמית עם השלט שאומר שרכבנו כבר 1000 מייל, למעשה הגענו לנקודת הציון הזאת כבר בתחילת הרכיבה, אבל חיכינו שיהיה ספוט מתאים לצילום.

מהסאג השני לסאג השלישי היו 20 מייל, העשרים מייל האלה היו קשים! רוח פנים די חזקה, חלק בעליה, גם כשיש ירידה, אם לא מדוושים לא מתקדמים. בנוסף הטקסאנים האלה לא חושבים שיש צורך בשלטים הקטנים שמציינים את המיילים, גם אין שום שלטים שאומרים כמה מיילים לערים קרובות, אני מאוד אוהב את השלטים האלה, מחשב באיזה מספר היעד הבא, נקודת ציון או הסאג, וככה יודע מה מצפה, עכשיו אני באפלה. הכבישים היו אומנם מתוחזקים הרבה יותר טוב, שוליים רחבים ואספלט די חדש, אבל החוסר הזה בשלטים של המיילים שיגע אותי, הרוח גם התחילה להתקרר יותר, בערך 10 מייל לפני הסאג השלישי עצרתי לאכול חטיף אנרגיה, אז הסתובבתי שהרוח תכה בגב, ולא בפרצוף כמו ברכיבה. אז גם ראיתי את אחד הרכבי סאג עמוס באופניים עובר אותי, החלטתי שאני ממשיך לפחות עד הסאג הבא. 

העשרה מייל האלה אחרי העצירת חטיף התקדמו ממש לאט וכבר נהיה די מאוחר, היה ברור שבקצב הזה הזה לא נגיע בזמן לארוחת ערב בחמש במלון. הרכב סאג השני גם עבר אותי עם די הרבה אופניים עליו. חשבתי שאם בסאג השלישי יגידו שחותכים את הרכיבה ומקפיצים את כולם למלון לא אתנגד, אולי גם אחד הרכבים כבר עושה נגלות למלון, כשסוף סוף הגעתי לסאג ראיתי לאכזבתי את 2 הרכבים עם האופניים עמוסים עליהם, והבנתי גם שהראשונים כבר המשיכו ברכיבה. טוב אין ברירה, מחדשים מלאי ויוצאים לכביש, להפתעתי אחרי המנוחה הקצרה והחטיפי אנרגיה היה לי יותר כח, הרוח לא נחלשה אבל התקדמתי מהר יותר, היו עוד 23 מייל למלון, החלטתי שאני לא מסתכל על כמה נשאר כל הזמן, אני רוכב עד 16:10 (45 דקות) ואז עושה הפסקת חטיף אנרגיה, זה עבד, קצת התאכזבתי שכשבדקתי בעצירה, נשארו עוד 13 מייל (קיוויתי לעשר), המשכתי בטקטיקה , הפסקה הבאה ב17:00, בפעם השניה פחות הצלחתי לא להסתכל בטלפון ואחרי שהצלחתי להתקרב קצת לרנדי שעקף אותי בעצירת חטיף הקודמת החלטתי שאני אוכל תוך כדי רכיבה ולא עוצר.

כשהתקרבנו לעיירה פתאום ראיתי לידי המון פרות, מרוב שהייתי עסוק במאבק מול הרוח לא שמתי לב לסביבה, עצרתי לצלם, כמות פרות ענקית, אחרי זה בצד השני גם, ריכוז פרות, אוספים אותם מכל החוות בסביבה ושולחים למפעל בשר. בתחתית הפוסט שמתי סרטונים של הפרות, למדתי כבר להעלות סרטונים לבלוג, בסרטון השני יש קטע שעוברת אותי משאית ואני מאבד שיווי משקל מהמשב רוח שלה, וזה בעמידה לצד הכביש, הייתה רוח רצינית. הגענו (רנדי ואני) למלון ברבע לשש, שזה בעצם רבע לחמש של ניו מקסיקו, הפסדנו שעה במעבר לטקסס.

לבקשת אופירה נעשה סיכום קצר של הקבוצה, אנחנו עכשיו 25 בקבוצה (מתוכם שלושה בוב, שני פול) אחרי שעזבו אותנו הזוג שהיה להם את התקרית עם הכלבים ביום השני, וקווין שחווה נמנום בזרוע באחד הלילות, הלך לבדיקות בבית חולים שהיו ללא מסקנות ונסע הביתה לניו ג’רזי להמשך בירור עם הרופא שלו, אנחנו מקווים שיחזור, האופניים שלו במשאית. בנוסף יש 7 אנשי צוות, פאולה ובעלה, פייטון המכונאי הצעיר, ריק המכונאי המבוגר, טום שרכב ב2019 ועכשיו הוא הנהג משאית, אישתו פראן שמלווה באחד רכבי הסאג. וגרג שגם רכב ב2019 והוא יהיה חלק מהזמן, מתי שהוא אמור לנסוע הביתה ואז לחזור לקראת ההגעה לבוסטון. את הזוג מהוואי ספרתי בקבוצה, למרות שמפלאגסטאף הם הצטרפו לצוות, דואגים לארוחות ערב, הם בסוג של התלמדות

יש בחורה אחת, ג׳נין היא מניו הפמשייר, עובדת בתמיכה למוצרי אורקל ולקחה חופש לטובת המסע, רוב החברה בפנסיה או קרובים לפנסיה, או מנסים לצאת לפנסיה. 

חוץ מפייטון המכונאי שהיום היה לו יום הולדת 23, הכי צעיר בקבוצה (כנראה) זה ג׳ון מאנגליה (בתמונה), הוא בן 41, עובד בסקיי באנגליה די הרבה שנים, היה אמור לצאת למסע הזה ב2020 וקיבל אישור מהבוס, אחרי זה עבר תפקיד אבל זה עדיין אותו בוס של בוס אז אישרו לו גם השנה. אחריו יש את גייסון 45 וכנראה אני ( לא ממש עשיתי סקר גילאים מקיף)

סרטון פרות בצד ימין

סרטון פרות בצד שמאל