חזרה למרחבים האינסופיים (רכיבה 14)

מסלול : לאס וגאס לטוקאמקארי (ניו מקסיקו)    זמן רכיבה נטו : 5:29

מרחק : 133 קילומטר             מרחק מצטבר : 1602 קילומטר

טיפוס : 579 מטר                 טיפוס מצטבר : 11798 מטר

היום היה יום ארוך ומתיש, ברובו רכיבה נגד הרוח בכביש ארוך שלא נגמר.

אבל נתחיל מהתחלה, לפי התדרוך היינו צריכים להגיע בין שבע לשבע וחצי עם האופניים וכל הציוד, בבגדי רכיבה ונעליים רגילות, את הנעלי רכיבה בתיק צהוב עם השם שלנו שקיבלנו ביום הראשון, הגעתי כמה דקות אחרי שבע ומצאתי שחצי כבר היו אחרי העמסת האופניים יושבים בוואנים שפאולה השכירה לטובת הדילוג מעבר לאזור השריפה, משקימי קום החברה, אבל בכל מקרה חיכינו עד שבע וחצי שכולם יגיעו. קיבלנו עדכון שבאז, אחד החברה מטקסס חיובי לקורונה והוא מאתמול בבידוד במלון אחר, אנחנו צריכים משנה זהירות וקיבלנו מסיכות לנסיעה. נוסעים עד לסאג הראשון של המסלול של היום, מקצרים 27 מייל מהתכנון שהיה אמור להיות השני הכי ארוך, 110 מייל.

הנסיעה עד לאס וגאס בנוף מיוער, ראינו את הענן עשן של השריפה בדרך, בתלות ברוח העשן יכול להגיע גם לכביש שהיינו אמורים לרכב בו אתמול. מהרגע שעברנו את לאס וגאס הנוף השתנה, חזרנו למרחבים הענקיים הפתוחים עד לאופק, עם הבדל די משמעותי, המרחבים באריזונה ובמערב ניו מקסיקו היו צחיחים והחיות (שראינו בעיקר דרוסות בצידי האינטרסטייט) היו ארנבות בר ושועלי ערבות. המרחבים שנכנסנו אליהם עכשיו מלאים בעשב צהוב יבש, שטחי מראה לבקר, ראינו אנטילופות לא רחוק מהכביש מעבר לגדר בקר.

ישבתי ליד בוב דייר (עומד על המדרכה בתמונה), זה בוב השלישי, הוא בן 77, היום גר בפלורידה, לפני שלושים שנה גר באלבוקורקי, עבד בחברת חשמל מרכזית שמספקת חשמל לספקי חשמל המקומיים באזורים המרוחקים של ניו מקסיקו, אז הוא הסתובב הרבה ומכיר היטב את האזור הזה. במרחבים הפתוחים פה יש מלא חוות בקר מרוחקות אחת מהשניה, סיפר לי שהיה לו חבר באחד החוות, התיבת דואר שלו הייתה על הכביש הראשי, ראשי זה לא בדיוק הגדרה מתאימה לכביש הזה שנסענו עליו כל היום, עוברות בו חמש או שש מכוניות בשעה, וגם זה בשעות העומס. נקרא לו כביש עיקרי. מהכביש הכניסה לחווה שהחבר גר זה שביל של 27 מייל לא סלול, אז זה היה ידוע שכל מי שבא לבקר, עוצר בתיבת דואר ומביא לבחור את הדואר מהתיבה. ובאמת ראינו לארוך הדרך כניסות לחוות עם תיבות דואר כשלא רואים בכלל את החווה באופק, היה אפילו שלט של פוסט אופיס, ניסיתי לחפש אותו, לא נראה באופק.

אחרי נסיעה של כמעט שעתיים הגענו למקום של הסאג הראשון, תחנת דלק ישנה נטושה, צילמתי סרטון של הארוע. זה נסיון ראשון להעלות סרטון לבלוג ואני רואה שלוקח לגוגל מלא זמן להכין אותו, אז מתחתיו תמונה פנורמית כתחליף.

יצאנו לרכיבה ברבע לעשר בערך, תחילת רכיבה מול הרוח, הרוח הייתה די קרירה, לבשתי שלוש שכבות ואני לא מאלה שקר להם ברכיבות. בהמשך הורדתי את השכבות, עד למלון כבר הייתי עם חולצה קצרה. הסאג השני (שלמעשה היה הסאג הראשון בשבילנו) היה באמצע שום מקום, תמונה למעלה, אחריו חוזרים לכביש הארוך לכיוון האופק, שכשמגיעים לאופק (תמונה למטה), רואים שהוא ממשיך אותו דבר, מסביב מרחבים עם קצת יותר ירוק וחום לפעמים מעצים יבשים. מדי פעם עוברים ערוץ נחל יבש או ברובו יבש או כביש עפר כניסה לחווה. 

לקראת הסוף הגענו לאזור עם קצת גבעות סלעיות מהתפאורה של המערבונים ולעיר טוקאמקארי שבה נישן הלילה, עיר לא גדולה, ליד המלון יש מסעדה אחת שיש להם חוסר בעובדים בגלל הקורונה, פאולה הצליחה לסדר שיארגנו לנו קיטרינג לארוחת ערב למלון. מחר עוד יום ארוך שבו נעבור לטקסס ועוד מעבר אזור זמן.

פרה נחמדה שבהתה ברוכבים על הגשר מערוץ נחל חצי יבש

הגבעות בניו מקסיקו - חפשו את האינדיאנים

הטיפוס של היום