תקוה חדשה

 תקוה חדשה 

עוד חצי שנה עברה, נגיף הקורונה איתנו, לא הולך לשום מקום, גל רביעי נישא באויר, ועושים חיסון שלישי לכלל האוכלוסיה מעל גיל 12. 

מאיה בתי הבחורה חלתה והחלימה, חזרה מצה"ל חולה ועשתה בדיקה במתחם דרייב אין של פיקוד העורך המתחם המועצה. לא האמנו בהתחלה שהיא באמת חיובית לנגיף שכן היא מחוסנת, חשבנו אולי טעות בבדיקה, אבל ערכה לבדיקה ביתית ואיבוד חוש הריח הבהירו שזו לא טעות, והנגיף הגיע גם אלינו הביתה. למזלנו הרב האחריות האישית שלה שלבשה מסיכה כל הדרך בנסיעה הביתה והתבודדה ישר בחדר עוד לפני קבלת התוצאה הצליחה למנוע הדבקות של כל הבית ויצאנו מהסיפור די מהר. חויה של הגשת ארוחות ארוחות דרך הדלת ותקשורת סלולרית כשהיא בחדר בבית.

למרות הגל הרביעי וגילוי וריאנטים חדשים של הנגיף נראה שהחיסונים עובדים, היה דיבור יחסית קצר בחדשות על אפשרות של סגר חגים אבל די ברור שזה כבר לא ממש אופציה ריאלית, בישראל ובכל העולם לומדים לחיות לצד הנגיף ומכאן הכותרת של הפוסט הזה, יש לי תקווה שהרישום הפעם יתממש וביוני 2022 אפתח סוף סוף במסע המדובר.

סלפי ריצה סביב מירו במאלדיבים

אני ממשיך לשמור על שגרת אימונים, אמנם לא ממש שומר על 200 קילומטר שבועיים, יותר כמו 150, היה גם שבוע של הפסקה כשנסעתי עם אבא שלי וכל האחים למפגש אחים במאלדיבים, ריצה סביב האי זה פחות משלוש קילומטר, צריך די הרבה סיבובים וחול זה רע מאוד לאופניים, אבל סוף הקיץ מגיע ובאוקטובר יש כמה ארועים שיהיו כותרת לפוסטים חדשים שיעזרו להגדיל את נפח הרכיבות: נעשה שוב את רכיבת בית השנטי אחרי הפסקה של שנתיים, מחנה רכיבה של נו דרופ, נרשמתי לאתגר של ביצוע לפחות עשריים עליות בארץ ועוד.