חזרה לאימונים בכביש

בשבועיים האחרונים התאמנתי כמעט כל יום, חוץ מיום מנוחה בשבת שעברה, כל יום אימון על הטריינר בזום עם הקבוצה, כולל יום העצמאות.
תרגול על יבש של מה שמצפה במסע, בהיקף נמוך יותר. אמנם שעה יומית על הטריינר זה הרבה פחות, אבל אחרי שבועיים אני מרגיש את ההשפעה המצטברת על השרירים.
מצב הקורונה בארץ השתפר מאוד ואם ההקלות שהתחילו אחרי יום העצמאות, יש גם אישור לחזור לפעילות ספורטיבית במרחק יותר גדול מ100 מטר.
הקבוצה של "נו דרופ" מאורגנת להפליא, לפי הנחיות משרד הבריאות חולקה הקבוצה לקפסולות של עד 10 רוכבים, ובסוף שבוע יצאה לרכיבות. הצטרפתי לקבוצה בשישי בבוקר, מפגש בלטרון, כל קפסולה במיקום אחר בחניות השונות במתחם, יוצאים במרווח של 5 דקות בשביל לא להיפגש בדרך.
המשולש של לטרון היה מלא גם רוכבים מקבוצות אחרות שחגגו את הסרת המגבלות, את כולם מאפיין חיוך גדול מרוח על הפרצוף.

בסוף העליה לנוה שלום, קשה לראות את החיוך, זה חיוך פנימי 

בשבת יצאתי עם מנקס לסיבוב הרגיל, יוצאים מהבית ברכיבה, כביש 551 ואז 444 עד צור יצחק, עליה פעמיים לסלעית. למרות שמנקס לא עלה על האופניים חודש וחצי, הסכים בשבילי להאריך את הסיבוב השלישי עד לכניסה לצור נתן. תודה מנקס :)
חזרה מתונה לאימונים מחוץ לבית, והשבוע הבחור מאמריקה צריך להודיע סופית מה קורה עם מסע תוכנית ב' לאורך הגבול עם קנדה, ואני אצטרך להחליט האם לצאת למסע השנה רלוונטי עבורי.